32

הפוסקים עד חכמי זמננו" (=תקופת אדמו"ר הזקן) באופן של "הלכות ברורה... הלכות בטעמיהן".

הדברים מובנים יותר לגבי תורת הנסתר שלהם, כפי שכותב הרמב"ם עצמו בספרו⁷¹ אודות "להשיג הדברים על בוריין" ואודות "לטייל בפרדס", וכדבריו בהרחבה בפתיחה למורה נבוכים⁷²: "היותי מתיירא הרבה מאד לחבר הדברים אשר ארצה לחברם בזה המאמר מפני שהם ענינים נסתרים לא חיבר בהם כלל ספר זולתי זה באומתנו בזמן הגלות הזה, אבל נשענתי על שתי הקדמות, האחת מהם אמרם בכמו זה הענין עת לעשות לה' הפרו תורתך (והשנית אומרם וכל⁷³ מעשיך יהיו לשם שמים") – והוא גילה בספרו זה גם ענינים נסתרים, אשר נלמדו לפני כן באופן של תורה שבעל פה, על ידי יחידי סגולה בלבד.

ועל־אחת־כמה־וכמה לגבי ספר התניא של אדמו"ר הזקן,

שהרי, ספר מורה נבוכים כולו אינו מיועד לכל אחד⁷⁴, והרמב"ם עצמו כתב בספרו ענינים מסויימים ברמז בלבד⁷⁵. ולעומת זאת, ספר התניא מתאים לכל אחד, כפי שיוסבר להלן בסעיף טז ואילך בהרחבה –

שהענינים העמוקים של פנימיות התורה, תורת הקבלה והחסידות, נערכו בתניא באופן של הלכה פסוקה, עד כדי – "לעשותו". וספר התניא נהפך לתורה שבכתב של תורת החסידות: ענינים אלו התגלו בהסברים שכליים מובנים, כך שכל אחד יוכל לקלוט אותם בשכלו, ועל ידי כך יתעורר לבו, ועד שיגיע לידי "קרוב⁷⁶ אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".

ז. הגילוי – לכל אחד מישראל

החידוש בפרשתנו, שבנוסף על כך שמדובר בהתגלות נעלה ביותר – "אני ה'", הרי הדבר גם השפיע והביא לידי "וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים", שהיתה זו "ידיעה" שלהם, למרות שבני ישראל היו עדיין, מצד עצמם, בגלות,

בדומה לכך יש לומר על ספרי הנסתר של הרמב"ם ושל אדמו"ר הזקן, שהגילוי של "וידעתם כי אני הוי'" באמצעות ספר היד החזקה (ארבעת הפרקים הראשונים של ספר המדע), מורה נבוכים, והתניא, איננו רק לאלו