265
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יוצא מכך, שב"מעשה גדול" שלעתיד לבוא יש בנוסף למעלת המעשה, גם מעלת התלמוד, ויותר מכך – התלמוד כפי שהוא קשור לעצם הנפש.
ט. מלכות יהודה לעתיד לבוא – אחדות
לפי זה יובנו שני הניגודים שיהיו במלכות יהודה לעתיד לבוא – מצד אחד "ועבדי דוד מלך עליהם", אך מצד שני הדבר אינו באופן ש"יוסף" מתבטל, אלא שיש אחדות בין יוסף ליהודה – "ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי":
הטעם לכך ש"ועבדי דוד מלך עליהם" הוא, משום שדוקא ה"מעשה", שמשמעותו התבטלות וכפיה, קשור לדרגת עצם הנפש, שנעלית מכל הכוחות.
אך מעצם עובדה זו מתגלית בכל כוח בפני עצמו מהותו האמיתית, כפי שהיא בעצם המציאות, וההתבטלות שבכוח זה מצד עצם הנפש, שהשכל והלימוד אינם ענין בפני עצמם, שכל כפי שהוא שכל כשלעצמו57, אלא כפי שהוא חלק מן העצם ממש58,
ומשום כך נוצרת דוקא אז האחדות האמיתית, "ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי", כפי שיוסבר:
כאשר "תלמוד מביא לידי מעשה", הרי למרות שעל ידי כך "נמצאו שניהם בידו", בכל זאת הם נשארים שני ענינים נפרדים. וכיון ש"תלמוד מביא לידי מעשה", לכן "תלמוד גדול" באופן שהוא מעל למעשה.
אך כאשר על ידי המעשה מתגלית ההתבטלות שמצד עצם הנפש, וכך מתגלית האמת שבכל כוחות הנפש בפני עצמם – אז נעשית אחדות "בשלימו חד" בין כל הכוחות59.
ומכך לומדים על מלכות דוד לעתיד לבוא, שהיא לא תהיה באופן60 שמלכות
הערות
- 57. ראה לקו"ש ח"ח ע' 5 – אופן הג' בגילוי נקודת היהדות, שנעשה כל מציאותו עד שהשכל מצ"ע מחייב ומבין בהתאם עם נקודת היהדות.
- 58. ראה תו"ח שם פי"ב לגבי יתרון מעלת ביהמ"ק (בחי' יהודה) לגבי משכן (בחי' יוסף), שלכן נעשה עיקר הבית מאבנים ועפר שהם בחי' דומם: וזהו טעם ענין עלי' בחי' הדומם לעץ* דלע"ל בבה"מ המעזיבה שע"ג הקורות וגם הדפנות שהן כמו אהוי"ר שנולדים מן השכל גם הם יהי' מאבנים ועפר שהוא בחי' הביטול אמיתי בח"ע דוקא שגם התפעלות אה"ר בתענוגים שנק' יש מורגש גם הם יהיו בבחי' הביטול דח"ע ויר"ע.
- 59. ומה שמעשה גדול הוא לפי שמעשה (הביטול שמצד עצם הנפש) הוא הסיבה לגילוי מעלה זו בתלמוד.
- 60. בתנחומא פרשתנו שם מפרש בנוגע ל"ואת יהודה שלח לפניו" (פרשתנו מו, כח) שהוא ע"ד עושה שלום במרומיו – מיכאל וגבריאל. – ואולי י"ל שזהו הפי' ע"פ פשוטם של דברים "יהודה ויוסף, זה ארי וזה שור אתמול מתנגחין זה עם זה ועכשיו הוא משלחו אצלו" (ל' התנחומא שם).
- . כ"ה בתו"ח שם. וי"ל שהוא ע"ד ויגש אליו יהודה. וצ"ע. ואולי צ"ל "על העץ". – ובכמה כת"י דהמאמר הלשון: הדומם לע"ל. אבל ע"פ פנימיות התורה בזהר כו' (וההסברה בחסידות בפי' ויגש אליו יהודה) הרי זה באופן "לאתאחדא דא בדא למהוי כלא חד".
מצוטט בעמוד אחד
כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 1
- הוספות ‹ רסו לקו"ש חכ"ה ע' 265
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.