221

הנאמר "שדה .. נתן בתוכה" לומדים את הדיוק, כדלעיל, שהוא הכניס בתבואה גם מעפר השדה עצמו.

אך קשה לקבל פירוש זה בדרך הפשט: הרי בפסוק מופיעה המילה "נתן" פעם אחת בלבד, וזהו ההיפך מפשוטו של מקרא לבאר שהכוונה היא¹⁵ לשתי נתינות שונות במקומות שונים: נתינת התבואה בעיר, ונתינת העפר בתבואה¹⁶!

לכאורה ניתן לתרץ, שרש"י אינו מתכוון לומר שבמילים "נתן בתוכה" מדובר על נתינה נוספת – נתינת העפר בתבואה, אלא שהמשמעות של "אוכל שדה" היא: יוסף נתן את ה"אוכל" ביחד עם ה"שדה" (עפר השדה) – "בתוכה", בעיר, וממילא מובן שהוא נתן מעפר המקום בתבואה.

אך עדין לא הכל "חלק": מהו ההכרח בפשוטו¹⁷ של מקרא לבאר, שגם ריכוז האוכל בעיר שסביבותיה, היה כדי להעמיד ולשמר את התבואה¹⁸?

ג. הדיוקים בלשון רש"י

כדי להבין זאת יש להקדים ולציין כמה דיוקים בלשון רש"י, ובכללם שינויים מלשון המדרש:

א) בענין הראשון אומר רש"י, כנאמר במדרש, "מעמדת פירותיה", אך לאחר מכן, בענין השני הוא מוסיף את המילה "(ומעמיד ..) מלירקב". ולכאורה, נראה ההיפך: אם רש"י צריך להבהיר את משמעות המושג "מעמיד", שכוונתו מניעה "מלירקב" – הוא צריך היה לבאר זאת מיד בפעם הראשונה.

ב) במדרש נאמר "נתן בהם עפר וקטמיות דברים שהן מעמידין פירות", ואילו רש"י אומר "מעפר המקום". כלומר, אין די בעפר רגיל, או "קטמיות"¹⁹, אלא יש צורך דוקא ב"עפר" מהמקום שבו צמחה התבואה.

ג) רש"י אומר בתחלה, שכל ארץ... מעמדת פירותיה", אך לאחר מכן הוא משנה את ניסוחו, ואומר "ומעמיד את התבואה" (ולא "הפירות"). ויותר מכך: במדרש אכן מופיע גם בדברי רבי נחמיה הביטוי "מעמידין פירות".