149

יהודי עלול לחשוב, שכאשר הוא שקוע בארבע אמות של תורה ותפלה הרי עבודתו קשורה לכח השכל, לימוד תורה בהבנה והשגה, ובמדותיו, איזוהי עבודה שבלב זו תפלה⁵⁷, עבודת התפלה מתוך אהבה ויראה;

אך כשיוצאים החוצה, והעבודה היא להפוך את העולם לדירה לו יתברך, הרי אז נדרשת בעיקר עבודה בכח המעשה שלו, והעבודה קשורה רק לכח קבלת העול שבנפש.

– על כך נלמדת ההוראה, שבעבודה של עשיית דירה לו יתברך בתחתונים, חייב היהודי לעבוד בכל כוחו, לא רק בכוחות התחתונים שלו, אלא גם בכוחות הפנימים – כוח השכל, המדות, ואף בכוחות המקיפים – הרצון והתענוג שלו.

אך היהודי עלול לחשוב שזהו הידור מצוה, כי לצורך עשיית הדירה נחוץ בעיקר כח המעשה – על כך נקבעת ההוראה, שזוהי חובה מוחלטת, שבלעדיה נחשבים מעשיו כגזל וביטול מלאכתו של בעל הבית.

עצם המושג "מלאכה" – של עשיית דירה לו יתברך בתחתונים – יכול אולי לחול אף כאשר פועלים בכח העשיה בלבד, אך כמלאכת בעל הבית^* חייבת העבודה להיעשות בכל כוחו. צריך לחוש אצל היהודי שכל כלו הוא ביצוע שליחותו של הקדוש־ברוך־הוא לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, והוא כפועל שגופו קנוי לבעל הבית, זה הקדוש־ברוך־הוא, ולכן הוא מבצע את מלאכת בעל הבית בכל כחו.

וכאשר מבצע היהודי את מלאכתו בכל כוחות נפשו, הוא "נוטל שכרו אף בעולם הזה", ועד לאופן של "ויפרוץ האיש מאד מאד", פעמיים מאד, בלי גבול אמיתי⁵⁸ – דוקא על ידי עבודה בעולם הזה זוכים ל"מאד" האמיתי⁵⁹.