105

אך לדעתו, אין הוא אחראי על הזולת, שעליו הוא חפץ להשפיע. אדם זה הוא בעל בחירה חפשית, ואי אפשר להכריחו, לכאורה, לנהוג להיפך מרצונו (הגלוי)!

על כך נלמדת ההוראה מפרשתו של אליעזר, שכאשר מתנהגים באופן של "עבדי אבות" – התבטלות מוחלטת, כעבד לאדונו, וביחד עם זאת מתפללים לקדוש־ברוך־הוא להצליח במילוי השליחות – הרי אז מובטח ש"ה'... ישלח מלאכו לפניך" ו"הצליח דרכך":

הקדוש־ברוך־הוא מבטיח לו הצלחה בשליחותו, ובמשך כל השליחות: הן בהליכתו, הן במקום השליחות עצמו, והן בשובו ממקום השליחות, מן הפרט המסויים שבה⁵⁵ –

ואז "ולקחת אשה" – זו כנסת ישראל – ומקרבים אותה אל "אישה", אל הקדוש־ברוך־הוא,

על ידי שמעוררים עוד יהודי ועוד יהודי ומאירים אותו עד להפיכתו ל"נר להאיר", לשליח של אבינו שבשמים.

וכפי שפוסק הרמב"ם, שלמרות שענין הבחירה החפשית הוא "עיקר גדול" ו"עמוד התורה והמצוה"⁵⁶, בכל זאת: וכבר⁷⁵ הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן, ומיד הן נגאלין.