78

קיים את מצות הכנסת אורחים, אלא לאמיתו של דבר אכן קיים אברהם אבינו מצוה זו.

וההסבר לכך הוא⁶³:

עיקר הכנסת אורחים אינה כל כך פעולת החפצא של האכילה והשתיה שמקבל האורח, אלא מדת החסד – "דרך החסד שבה" – תשומת הלב וההתעניינות מצד הגברא, מצד בעל הבית המארח אל האורח – ומעשה הגברא ותשומת הלב התקיימו בשלמות במעשה הכנסת האורחים על ידי אברהם אבינו.

יותר מכך: גם תוצאת הפעולה אצל האורח – הנפעל – היתה מושלמת אצל הכנסת האורחים של אברהם אבינו, כי שביעות רצון האורח מתשומת הלב קיימת גם אצל מלאכים, ובמיוחד בבואם בדמות אנשים⁶⁴.

ובמיוחד כאשר מדובר על תשומת הלב של אברהם אבינו, אשר כל כך "חביב" אצל הקדוש־ברוך־הוא, כנאמר גם בפרשתנו⁶⁵ "כי ידעתיו" – "לשון חיבה", ובכלל "האבות הן הן המרכבה"⁶⁶, שמעלתם הגלויה למלאכים היא נעלית ממעלת המלאכים, ובודאי קיימת משמעות וחשיבות בעיני המלאכים להכנסת האורחים על ידי אברהם.