74

עוסק הרמב"ם במצוות עשה של דברי חכמים הכרוכות בגמילות חסד שבגוף – "לבקר חולים ולנחם אבלים...", וכפי שנאמר בסיום הלכה א' "ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור". לעומת זאת, החלק של הכנסת האורחים המתבטא בהאכלת ובהשקיית האורחים, הוא בעיקר גמילות חסד בממון, ולכך יש שיעור, כפי שמסביר הרמב"ם את ההבדלים בין שני סוגים אלו בפירושו למשניות³⁷.

אך אין די בהסבר זה³⁸:

בהלכה ב' אומר הרמב"ם שה"חוק שחקקו אברהם אבינו" כולל את הפרטים "מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן", ואף אומר על כך "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה". ולפי האמור לעיל, שכאן מדובר על גמילות חסד שבגוף, כיצד משתלבים פרטים של הכנסת אורחים בממון?

אילו התכוון הרמב"ם רק להדגיש את חשיבות הליווי כשלעצמו, היה צריך לומר "והוא החק .. ונהג בה מלוה את האורחים" וכדומה, או לומר, לפחות, "שלאחר שמאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן, מלוה אותן", כדי להדגיש שמדובר כאן אודות חשיבות הלויה³⁹ – "גמילות חסדים שבגופו".

אך מלשון הרמב"ם משתמע, שיש כאן חשיבות לכל הפרטים של הכנסת אורחים, כולל הפרטים של "מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן"⁴⁰.

ודחוק ביותר לומר שהרמב"ם מציין את פרטי הכנסת האורחים רק כהקדמה, כדי להדגיש יותר את חשיבות הלויה – "וליוויים יותר מהכנסתן". ובמיוחד, כאשר המאמר שהוא מביא בסיום ההלכה – "אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים" – מדגיש באופן ברור ביותר את הנחיצות והחשיבות של ליווי האורחים.

ו. "שכר הלויה..." – טפל

בנוסף לכך נדרש הסבר: הרמב"ם פותח את דבריו ש"שכר הלויה מרובה מן הכל", ולאחר מכן הוא אומר "אמרו