5

מן הניסוח "אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה" מובן, שדברי האגדה כאן קשורים ודומים למדרש על "בראשית ברא".

ההסבר לכך הוא: על הפסוק הראשון "בראשית ברא" מפרש רש"י "אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני, בשביל התורה שנקראה ³² ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקרא ³³ ראשית תבואתו". בכך שהתורה מקדימה את המילה בראשית – כלומר, תורה וישראל – למרות שמדובר כאן על בריאת השמים והארץ וכל צבאיהם, והתורה ניתנה מאוחר יותר, וכן ישראל הפכו לעם רק לאחר יציאתם ממצרים ובעת שקבלו את התורה, קובעת התורה את ההוראה מהי המציאות האמיתית של הבריאה כולה: "ברא אלקים את השמים ואת הארץ" אינה מטרה בפני עצמה, אלא הבריאה היא למען התורה ולמען ישראל ³⁴.

כלומר, האגדה שבתורה, אשר רוב סודות התורה גנוזים בה ³⁵, מגלה את הפנימיות והאמת של הבריאה. אין היא מציאות לעצמה, אלא בשביל התורה ובשביל ישראל.

כך גם לגבי מציאות האור, ש"אף בזה אנו צריכים לדברי אגדה", גם כאן צריך לגלות את פנימיות האור: האור אינו מציאות לעצמו –

כל נברא הוא מציאות בפני עצמו, אך האור שונה מכולם. האור נברא בפשטות רק בשביל – מטרתו היא רק כדי שבאמצעותו יתגלו וייראו הדברים הקיימים בבריאה, אשר ללא האור הם בחושך והעלם ³⁶ –

אך ה"אגדה" מגלה את פנימיות האור, שלאמיתו של דבר אין מציאותו רק לצורך גילוי הדברים האחרים – ה"הארה" שבו – אלא מהותו הפנימית היא ה"טוב" שבו ³⁷.

והקדמה זו מבהירה את פירוש רש"י בפסוק שלאחר מכן:

על הפסוק ³⁸ "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" מפרש רש"י "לפי סדר