239
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה א
א. המחלוקת והדרשה בסיום מסכת יומא
בסוף מסכת יומא בתלמוד הירושלמי1 מובאת מחלוקת בענין וידוי יום הכפורים: "תני צריך לפרוט את מעשיו (בעת הוידוי חובה לפרט את החטאים שעליהם מתודים) דברי רבי יהודה בן בתירא. (הגירסא בתלמוד הבבלי2 היא: בן בבא). רבי עקיבא אומר: אין צריך לפרוט את מעשיו".
לאחר מכן3 ממשיך התלמוד הירושלמי, ובכך מסתיימת המסכת: "כתיב4: מקוה ישראל ה' וגו'5 – מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש־ברוך־הוא מטהר את ישראל. וכן הוא אומר6: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם".
יש להבין: מהו הקשר בין שני הענינים הללו – בין המחלוקת אם "צריך לפרוט את מעשיו" לבין הדרשה המובאת לאחר מכן "כתיב מקוה ישראל .. מה המקוה מטהר .. וכן (הוא) אומר וזרקתי .. אטהר אתכם" – שהתלמוד הירושלמי מביאם בזה אחר זה?
בפשטות מסבירים שסיום המסכת "כתיב מקוה..." קשור למשנה ומופיע כאן כדי לסיים בדבר טוב, אך אינו קשור לסוגיה המופיעה ממש לפניו. אבל, כאמור פעמים רבות7: כיון שכל ענין בתורה מדוייק לחלוטין, ראוי יותר לומר, שהגמרא מסיימת דוקא ב"דבר טוב" זה, משום שיש לו קשר לסוגיא הסמוכה לו8.
בסיום זה עצמו יש להבין:
הדרשה "כתיב מקוה ישראל..." מובאת, כאמור, במשנה9, וכך נאמר
הערות
- 1. הובאה ג"כ (בשינויים) בבבלי יומא פו, ב. תוספתא שם פ"ד, יד ירושלמי נדרים פ"ה ה"ד. וראה בפרטיות ע"ד פירוט החטא – אנציקלופדי' תלמודית ערך ודוי (ע' תלט ואילך). וש"נ.
- 2. יומא שם. ובתוספתא יומא וירושלמי נדרים שם – "בן בתירה" (כבירושלמי יומא).
- 3. לאחרי שמביא טעמא דר"י – "דכתיב אנא חטא העם הזה וגו'" (תשא לב, לא), ו"מה עבד לה ר"ע כו'".
- 4. ירמי' יז, יג. וראה נוסח המשנה בבבלי (יומא פה, ב) ובהנסמן על גליון הש"ס שם. שינויי נוסחאות למשניות שם. תוי"ט שם.
- 5. כ"ה בירושלמי שם (אבל במשנה בירושלמי (וכן בבבלי) – ליתא "וגו'"). וצע"ק מה מוסיף.
- 6. יחזקאל לו, כה.
- 7. ראה לקו"ש חי"ד ע' 26 – סיום מס' נדה (ע"פ חדא"ג מהרש"א שם).
- 8. ולכאורה זוהי כוונת הקרבן העדה כאן (ד"ה אטהר אתכם): הקב"ה מכפר להן על כל גילוליהם שלא התוודו עליהן כו' – לרמז השייכות להסוגיא שלפנ"ז (ע"ד וידוי).
- 9. וכקושיית המראה הפנים לירושלמי כאן.
- . וסיום מס' יומא.
תלמוד ירושלמי נדרים ה׳:ד׳ - הטקסט מספריא
משנה: הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם הַמּוּדָּר אָסוּר. הֲרֵי אַתְּ עָלַי חֵרֶם הַנּוֹדֵר אָסוּר. הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. וּשְׁנֵיהֶן מוּתָּרִין בְּדָבָר שֶׁלְּעוֹלֵי בָבֵל וַאֲסוּרִין בְּדָבָר שֶׁלְּאוֹתָהּ הָעִיר.
הלכה: הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם כול׳. קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לָךְ לְנִשְׁאַל לוֹ עָלֶיךָ. נִשְׁאַל עַל הָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ נִשְׁאַל עַל הַשֵּׁינִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נִשְׁאַל בֵּין עַל הָרִאשׁוֹן בֵּין עַל הַשֵּׁינִי. שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵף בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. כְּמָאן דְּאָמַר. לְאַחַר הָאִיסָּר. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. לְאַחַר הַנֵּדֶר. נֶדֶר שֶׁבָּטַל מִקְצָתוֹ בָטַל כּוּלּוֹ.
הַנּוֹדֵר מִבְּנֵי הָעִיר וּבָא אַחֵר וְיָשַׁב שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם מוּתָּר בּוֹ. מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר וּבָא אַחֵר וְיָשַׁב שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם אָסוּר בּוֹ. קוֹנָם הֲנָיָיתִי עַל בְּנֵי עִירִי. אֵינוֹ נִשְׁאַל לְזָקֵן שֶׁיֵּשׁ שָׁם. הֲנָיַית בְּנֵי עִירִי עָלַי. נִשְׁאַל לְזָקֵן שֶׁיֵּשׁ שָׁם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי אֲפִילוּ עַל קַדְמִיָיתָא נִשְׁאַל. שֶׁאֵינוֹ כְמֵיפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ. נֵדֶר שֶׁלָּרַבִּים אֵין לוֹ הֵיתֵר. הַנּוֹדֵר בָּרַבִּים. אֵין לוֹ הֵיתֵר. הַמּוּדָּר הֲנָיָיה מֵחֲבֵירוֹ בְפָנָיו לֹא יִשְׁאַל לוֹ אֶלָּא בְּפָנָיו. שֶׁלֹּא בְּפָנָיו נִשְׁאֲלִין לוֹ בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְפָנָיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד.
וְאַתְיָין אִילֵּין פְּלוּגְוָותָא כְּאִילֵּין פְּלוּגְוָותָא. דְּתַנֵּי. יוֹם הַכִּיפּוּרִים צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת מַעֲשָׂיו. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה בֶּן בְּתֵירָה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַחֵטְא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר. חַד בַּר נַשׁ נָדַר דְּלָא מִרְוְוחָא. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. אָמַר לֵיהּ. מִמַּאי אִישְׁתַּבָּעַת. אֲמַר לֵיהּ. דְּלָא מִרְוְוחָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹדָן. וְכֵן בַּר נַשׁ עֲבִיד. [אֲמַר לֵיהּ בְּקֻבְּיוֹסְטָא]. אָמַר. בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בַּתּוֹרָה וּבַחֲכָמִים שֶׁאָמְרוּ. צָרִיךְ לִפְרוֹט אֶת הַנֵּדֶר.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.