237
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שירת האזינו, משום ששירה זו היא "עדות" המקיימת ומחיה את התורה כולה81.
ויש לומר, שהדבר נרמז גם בכך שכל שירת האזינו נקבעה ב"פרשה" אחת ופרק אחד82 – פרק "לב"83, שרומז לתורה כולה, כפי הידוע84, שהתורה מתחילה בבי"ת (בראשית) ומסתיימת בלמ"ד ("לעיני כל ישראל") – לב. ועוד, שכשם שהלב כפשוטו מקיים ומחיה את הגוף כולו85, כך תלויה התורה כולה בעדות של שירת האזינו86. זהו ה"לב"87 של התורה כולה88.
וזוהי מהותה של התשובה, ובמיוחד תשובה עילאה89, שאיננה "תשובה בגשמיות מעבירות"90, אלא דרך בעבודת ה', שהיא "להשיב את הנפש למקורה ושרשה ולדבקה בו"90, שהתשובה מקיימת ומחיה את עבודת התורה והמצוות בכלל, באופן שעל ידי
הערות
- 81. וראה אברבנאל וילך שם שהציווי הי' שכ"א מישראל יעתיק השירה ותהי' שגורה בפי כל אדם. וזהו פי' הפסוק "למען תהי' לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" – "רוצה לומר שימצא בפי כל בני ישראל ולא יצטרכו לבקש ספר התורה אבל בפיהם תמצא השירה הזאת". ואולי י"ל דמכאן מקור להידוע בענין גודל לימוד האזינו ע"י כל אחד (ראה ס' השיחות תש"א ס"ע 56. ס' התולדות מהר"ש ע' 74. ס' הזכרונות פכ"ט ממהר"ל מפראג בזה).
- 82. גם החלק שלאחר השירה, אבל בא בהמשך להשירה "ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת וגו'".
- 83. ידועה השקו"ט בנוגע לחלוקה זו לקאפיטלאך ומקורה – אבל בכל אופן הרי נתפשטה חלוקה זו בהספרים דכל תפוצות ישראל (וגדולי ישראל) ומאז כו"כ דורות, ומנהג ישראל תורה היא, ולהעיר מרמב"ם הל' ממרים (פ"א ה"ב־ג פ"ב ה"ב) בנוגע למנהגות ומנהג שפשט בכל ישראל – וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה (ע' 58 ואילך. [ובההוספות ללקו"ש ח"ה] ע' 337 ואילך) בענין שמות הסדרות.
- 84. ראה אותיות דר' עקיבא אות ב בסופו.
- 85. ראה זח"ג רכא, ב. אגה"ק סי' לא. שו"ת חכם צבי סע"ד. עו־עז (אבל בפסקי דינים להצ"צ חיו"ד סוס"מ הכריע כדעת החולקים עליו). ונסמן בדרכי תשובה ובנצוצי אור שם וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 177 ואילך.
- 86. ולהעיר מסיום וחותם פ' האזינו, אשר לאחרי ש"ויכל משה לדבר את כל הדברים גו' ויאמר אליהם שימו לבבכם גו'".
- 87. ולהעיר גם ממשנ"ת (לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 162 הערה 23) דהפרק בתניא שמדובר בו הענין דאהבת ישראל הוא פרק לב, והרי אהבת ישראל היא "כל התורה כולה" (שבת לא, א).
- 88. וראה צרור המור ס"פ וילך: ואמר את דברי השירה הזאת עד תומם להורות ג"כ כו' והיא כלל כל התורה כולה ובה כלולים כל דברי הנביאים כולם, וכל מה שעתיד לבא על ישראל בגלותם ובגאולתם. וראה רמב"ן סוף פרשתנו.
- 89. נוסף ע"ז דתשו"ע ענינה הוא דיתעסק באורייתא (אגה"ת פ"ח (מר"מ פ' נשא). וראה המשך וככה תרל"ז לאדמו"ר מהר"ש* פס"ט) – ומודגש בשירה האזינו שהיא יסוד וכללות התורה (ראה הנסמן בהערה שלפנ"ז).
- 90. לקו"ת שמע"צ פה, א. וראה בארוכה לקו"ת ריש פרשתנו. דרושים לש"ש שם. ועוד.
- . להעיר שהשנה – י"ג תשרי תשמ"ג – יתמלאו מאה שנה להסתלקות הילולא שלו. ולהעיר דכללות הוראתו והנהגתו הי' באופן דמכתחילה אריבער – והרי זהו"ע דתשו"ע, תורה. וכמשנ"ת כמ"פ.
תניא, אגרת הקדש ל״א - הטקסט מספריא
נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים, דִּ״שְׁכִינְתָּא אִיהִי מַרְעָא בְּגָלוּתָא״ כִּבְיָכוֹל.
פֵּירוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ חוֹלִי הַגּוּף, הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ וְכוּ׳, שֶׁסִּיבַּת הַחוֹלִי וְהַבְּרִיאוּת הִיא הִתְפַּשְּׁטוּת וְהִילּוּךְ הַחַיּוּת מֵהַלֵּב אֶל כָּל הָאֵבָרִים, הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּדַם הַנֶּפֶשׁ הַיּוֹצֵא מֵהַלֵּב אֶל כָּל הָאֵבָרִים, וְסוֹבֵב סוֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ חַיִּים וְהַדָּם תּוֹךְ תּוֹךְ כָּל הָאֵבָרִים וְהַגִּידִים הַמּוּבְלָעִים בָּהֶם, וְחוֹזֵר אֶל הַלֵּב.
וְאִם סִיבּוּב וְהִילּוּךְ הָרוּחַ חַיִּים הַלָּז הוּא כְּהִלְכָתוֹ, תְּמִידִי כְּסִדְרוֹ הַמְסוּדָּר לוֹ מֵחַיֵּי הַחַיִּים בָּרוּךְ־הוּא אֲזַי הָאָדָם בָּרִיא בְּתַכְלִית, כִּי כָּל הָאֵבָרִים מְקוּשָּׁרִים יַחַד וּמְקַבְּלִים חַיּוּתָם הָרָאוּי לָהֶם מֵהַלֵּב עַל־יְדֵי סִיבּוּב הַלָּז.
אַךְ אִם יֵשׁ אֵיזֶה קִלְקוּל בְּאֵיזֶהוּ מְקוֹמָן, הַמּוֹנֵעַ וּמְעַכֵּב אוֹ מְמַעֵט סִיבּוּב וְהִילּוּךְ הַדָּם עִם הָרוּחַ חַיִּים הַמְלוּבָּשׁ בּוֹ, אֲזַי, נִפְסָק אוֹ מִתְמַעֵט הַקֶּשֶׁר הַלָּז הַמְקַשֵּׁר כָּל הָאֵבָרִים אֶל הַלֵּב עַל־יְדֵי סִיבּוּב הַלָּז, וַאֲזַי – נוֹפֵל הָאָדָם לְמִשְׁכָּב וְחוֹלִי, ה׳ יִשְׁמְרֵנוּ.
וְכָכָה מַמָּשׁ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, הִנֵּה כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים בְּחִינַת ״אֵבְרֵי דִשְׁכִינְתָּא״, הַנִּקְרֵאת בְּשֵׁם ״לֵב״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְצוּר לְבָבִי״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״: פֵּירוּשׁ, כִּי לְשׁוֹן שְׁכִינָה״ הוּא, שֶׁאוֹר הַוָיָ׳ שׁוֹכֵן בְּעוֹלָמוֹת בְּרִיאָה־יְצִירָה־עֲשִׂיָּה לְהַחֲיוֹתָם.
וְהַמְשָׁכַת חַיוּת זֶה הִיא עַל־יְדֵי הִתְלַבְּשׁוּת תְּחִלָּה בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים, אֵין עֲרוֹךְ לָהֶם אֶל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרֵךְ, דְּכוֹלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבִין, וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְקַבֵּל חַיוּת מֵאוֹרוֹ וְשִׁפְעוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נִבְרָאִים מֵאַיִן לְיֵשׁ וְחַיִּים וְקַיָּימִים, כִּי אִם עַל־יְדֵי הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָלוּ בְּמַחֲשָׁבָה, וְקָדְמוּ לִבְרִיאַת עוֹלָמוֹת שֶׁעַל־יְדֵי בְּחִינַת הַדִּבּוּר, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״בְּמִי נִמְלַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ־הוּא וְכוּ׳״, כַּנּוֹדָע בְּמָקוֹם אַחֵר.
וְנוֹדָע בַּשְּׁעָרִים, כִּי כָּל הַמְשָׁכַת הַחַיּוּת וְהַהַשְׁפָּעָה מֵעֶלְיוֹנִים לְתַחְתּוֹנִים מֵהֶם, הֵן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר יְצִירָה: ״נָעוּץ תְּחִלָּתָן בְּסוֹפָן וְסוֹפָן בִּתְחִלָּתָן״, וּבְכִתְבֵי הָאֲרִיזַ״ל מְכוּנֶּה בְּשֵׁם ״אוֹר יָשָׁר״ וְ״אוֹר חוֹזֵר״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְהַחַיּוֹת רָצוֹא וָשׁוֹב״.
אֲשֶׁר עַל כֵּן, עַל פִּי הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר הֵיטֵב בְּמִכְתָּב, נִקְרֵאת הַשְּׁכִינָה בְּשֵׁם ״לֵב״, וְהַנְּשָׁמוֹת בְּשֵׁם ״אֵבָרִים״: לְהוֹרוֹת לָנוּ, כִּי כַּאֲשֶׁר כָּל הַנְּשָׁמוֹת דְּבוּקוֹת וּמְקוּשָּׁרוֹת יַחַד אֲזַי סִיבּוּב וְהִילּוּךְ הַחַיּוּת וְהַהַשְׁפָּעָה סוֹבֵב סוֹבֵב, וְנָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן, לְקַשֵּׁר וּלְחַבֵּר כּוּלָּן לַהַוָיָ׳ אֶחָד וּלְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כּוּלְּכֶם לִפְנֵי הַוָיָ׳ אֱלֹקֵיכֶם״ ״כּוּלְּכֶם״ דַּיְיקָא, וְ״לִפְנֵי״ דַּיְיקָא, ״רָאשֵׁיכֶם כוּ׳ מֵחוֹטֵב עֵצֶיךָ כוּ׳״.
וּבָזֶה יוּבַן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, כִּי חוּרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי וּנְפִילַת יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת וְהִסְתַּלְּקוּת הַשְּׁכִינָה וִירִידָתָהּ לֶאֱדוֹם בִּבְחִינַת גָּלוּת, כִּבְיָכוֹל, הַכֹּל הָיָה בַּעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם וּפֵירוּד לְבָבוֹת רַחֲמָנָא לִצְּלָן. וְלָכֵן נִקְרֵאת ״חוֹלָה״ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״סוֹמֵךְ נוֹפְלִים וְרוֹפֵא חוֹלִים״ לְשׁוֹן רַבִּים, הֵם כָּל הָאֵבָרִים וְכוּ׳:
תניא, אגרת התשובה ח׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, אַחֲרֵי הַעֲמָקַת הַדַּעַת בְּכָל הַנִּזְכָּר לְעֵיל, יוּכַל לְבַקֵּשׁ בֶּאֱמֶת, מֵעוּמְקָא דְלִבָּא ״כְּרוֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי וְגוֹ׳״. כִּי אֲזַי תִּקָּבַע בְּלִבּוֹ בֶּאֱמֶת גּוֹדֶל הָרַחֲמָנוּת עַל בְּחִינַת אֱלֹקוּת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ וְשֶׁלְּמַעְלָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּבָזֶה – יְעוֹרֵר רַחֲמִים הָעֶלְיוֹנִים מִי״ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים, הַנִּמְשָׁכוֹת מֵרָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא, הַנִּרְמָז בְּקוֹצוֹ שֶׁל יוּ״ד, שֶׁלְּמַעְלָה מַּעְלָה מִבְּחִינַת הַהַשְׁפָּעָה הַנִּשְׁפַּעַת מֵאוֹתִיּוֹת שֵׁם הַוָיָ׳.
וְלָכֵן הַי״ג מִדּוֹת הָרַחֲמִים מְנַקִּים כָּל הַפְּגָמִים, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״נוֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְנַקֵּה״, וְשׁוּב אֵין יְנִיקָה לְהַחִיצוֹנִים וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא מֵהַשְׁפָּעַת הֵ״א תַּתָּאָה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל (וּבָזֶה תָּשׁוּב הֵ״א תַּתָּאָה לִמְקוֹמָהּ, לְהִתְיַיחֵד בְּיה״ו, וְדַי לַמֵבִין).
וְכֵן מַמָּשׁ לְמַטָּה בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שֶׁבָּאָדָם, שׁוּב אֵין ״עֲוֹנוֹתֵיכֶם מַבְדִּילִים״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְנַקֵּה״ – ״מְנַקֶּה הוּא לַשָּׁבִים״, לִרְחוֹץ וּלְנַקּוֹת נַפְשָׁם מִלְּבוּשִׁים הַצּוֹאִים, הֵם הַחִיצוֹנִים וְסִטְרָא אָחֳרָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּגְּמָרָא ״מְלַפַּפְתּוֹ וְכוּ׳״.
וּמֵאַחַר שֶׁ״רוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם״, אֲזַי תּוּכַל נַפְשָׁם לָשׁוּב עַד הַוָיָ׳ בָּרוּךְ־הוּא מַמָּשׁ, וְלַעֲלוֹת מַעְלָה מַּעְלָה לִמְקוֹרָהּ, וּלְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּיִחוּד נִפְלָא, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה מְיוּחֶדֶת בּוֹ יִתְבָּרֵךְ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, בְּטֶרֶם שֶׁנְּפָחָהּ בְּרוּחַ פִּיו יִתְבָּרֵךְ לֵירֵד לְמַטָּה וּלְהִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף הָאָדָם (וּכְמוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, בְּאָדָם הַנּוֹפֵחַ בְּרוּחַ פִּיו, בְּטֶרֶם שֶׁיּוֹצֵא הָרוּחַ מִפִּיו – הוּא מְיוּחָד בְּנַפְשׁוֹ). וְזוֹ הִיא תְּשׁוּבָה שְׁלֵימָה.
וְהִנֵּה, בְּחִינַת יִחוּד זֶה וּתְשׁוּבָה זוֹ, הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה שֶׁלְּאַחַר תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת נָשֹׂא, דִּתְשׁוּבָה עִילָּאָה הִיא, דְּיִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְּקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא וְכוּ׳, דְּאִיהוּ בֶּן י״ה – בִּינָה וְכוּ׳ (וּמַעֲלַת בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עַל צַדִּיקִים גְּמוּרִים בָּזֶה הִיא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה, דְּאִינוּן מָשְׁכֵי עֲלַיְיהוּ בִּרְעוּתָא דְלִבָּא יַתִּיר וּבְחֵילָא סַגִּי לְאִתְקָרְבָא לְמַלְכָּא וְכוּ׳):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.