235
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"בששי היו אומרין: ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר..."65, וכנגד זה קוראים בחלק הששי של פרשת האזינו על הגאולה של אחרית הימים, שאז תתגלה מלכותו של הקדוש־ברוך־הוא בכל עצמתה.
לפי זה יש לומר, ש"בא ללמד ונמצא למד": כשם שששת החלקים של שירת האזינו יוצרים ביחד שירה אחת, כדלעיל – כך גם המזמורים של ששת (או שבעת66) ימי השבוע, ימי המעשה, אינם שירות נפרדות, שירה מסויימת לכל יום, אלא הם יוצרים כולם ביחד שירה אחת מושלמת67.
לפי זה מובן שהשיר של היום הרביעי "א־ל נקמות ה'" – "שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן", אף הוא אינו שיר מיוחד על אשר "עתיד ליפרע מעובדיהן", אלא זהו חלק ופרט מתוך כל השירות של ששת (או שבעת) ימי השבוע. כלומר, על ידי כך מתגלית ביום הששי מלכותו של הקב"ה68 – "ה' מלך גאות לבש".
ח. הקשר שבין פרשת האזינו לבין שבת (ת)שובה
פרשת האזינו נקראת, בשנים רבות, כבשנה זו, בשבת (ת)שובה. לפי זה יש לומר, שלא זו בלבד שבפרשת האזינו עצם הקשר שלה לעשרת ימי תשובה, אשר "פוסקים בה בענינות אלו מפני שהן תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה"69, כי אם גם העבודה והתשובה המיוחדת של שבת תשובה, ועשרת ימי תשובה בכלל.
ההבדל שבין התשובה שבכל ימות השבוע לבין התשובה שביום השבת הוא, שבימי־חול נעשית עבודה רוחנית של "תשובה תתאה", וביום השבת – שב"ת אותיות תש"ב"70 – נעשית עבודה של "תשובה עילאה"70.
הערות
- 65. רמב"ם שם. ובר"ה שם ליתא הסיום "לבש .. התאזר וגו'". ובתמיד: לבש לבש וגו'.
- 66. וי"ל דתלוי בהמחלוקת בר"ה שם אם מזמור שיר ליום השבת הוא "ליום שכולו שבת" ע"ש להבא (רש"י שם), כדעת ר"י משום ר"ע; או ש(גם) "בשביעי ע"ש ששבת", כדעת ר"נ*: לר"י משום ר"ע, השיר דיום השבת הוא שיר (גדר) בפ"ע – ע"ש להבא", וששת ימי השבוע הם שירה (גדר) בפ"ע – "על שם שעבר"; ולר"נ דאומר "מה ראו חכמים לחלק בין הפרקים הללו", וגם השיר דשבת הוא באותו הסוג – ע"ש שעבר, כולם – גם דיום השבת – הם בכלל שירה (גדר) אחד. ואכ"מ.
- 67. ולהעיר דכל השבוע עובד משמר אחד, אלא ד"כל יום מימי השבת עובדים בו אנשים ידועים" (מאותו משמר) – רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ג ה"ט.
- 68. וכמו שהוא כפשוטו, שגם ע"י הנקמה באלו שאינם מודים באחדותו ית', נתגלה מלכותו בארץ.
- 69. ובלבוש או"ח שם ס"ה מפורש "מפני שברוב פעמים קורין פרשה זה בשבת שבין ר"ה לי"כ שהם ימי תשובה כדי לעורר את העם שיחזרו בתשובה". ובשבלי הלקט השלם סי' שו (ועוד) מפרשים הסימן "הזי"ו ל"ך" שכל אות מרמז על איזה ענין ופעולה בשייכות לר"ה עשי"ת ויוהכ"פ.
- 70. אגה"ת פ"י. וראה לקו"ת ש"ש סו, ג. ובכ"מ.
- . ביאור מחלוקת הנ"ל – ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 202 ואילך.
משנה תורה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו ג׳:ט׳ - הטקסט מספריא
שמואל הרואה ודוד המלך חלקו הלוים לארבעה ועשרים משמרות ועובד משמר בכל שבת וכל אנשי משמר מחלק אותם ראש המשמר לבתי אבות וכל יום מימי השבת עובדים בו אנשים ידועים וראשי האבות מחלקין אלו העובדים ביום שלהן איש איש על עבודתו וכל הלוים מוזהרין על עבודת המזבח שנאמר אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו ולא ימותו לא יקרבו לעבודה אבל ליגע מותרין:
תניא, אגרת התשובה י׳ - הטקסט מספריא
וְהִנֵּה, תְּשׁוּבָה עִילָּאָה זוֹ, דְּאִתְדַּבְּקוּתָא דְרוּחָא בְּרוּחָא עַל־יְדֵי תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, הִיא בִּבְחִינַת הַמְשָׁכָה מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, לִהְיוֹת דְּבַר ה׳ מַמָּשׁ בְּפִיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ״, ״וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי״ בִּגְמִילוּת חֲסָדִים, דְּ״חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא וְכוּ׳״.
אֲבָל אָדָם הַתַּחְתּוֹן צָרִיךְ לֵילֵךְ מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה מִמַּטָּה לְמַעְלָה, הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה וְאִתְדַּבְּקוּת רוּחָא בְּרוּחָא, בְּכַוָּונַת הַלֵּב בִּתְפִלָּה, וּבִפְרָט בִּקְרִיאַת־שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, כְּדֵי לוֹמַר: ״וְאָהַבְתָּ וְגוֹ׳ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וְגוֹ׳״, בֶּאֱמֶת לַאֲמִיתּוֹ: וְכֵן: ״וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳, וְדִבַּרְתָּ בָּם וְגוֹ׳״, לִהְיוֹת דְּבַר ה׳ בְּפִיו בֶּאֱמֶת, ״וְאֵין אֱמֶת וְכוּ׳״:
וְכֵן לְקַיֵּים כָּל הַמִּצְוֹת, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו״, כְּמוֹ: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״, הִיא בְּחִינַת קֹדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, לְשׁוֹן פְּרִישׁוּת וְהַבְדָּלָה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְלַבֵּשׁ תּוֹךְ עָלְמִין, מִשּׁוּם דְּ״כוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא חֲשִׁיב״, אֶלָּא בִּבְחִינַת סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, הוּא רָצוֹן הָעֶלְיוֹן בָּרוּךְ־הוּא וְכוּ׳, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּלִקּוּטֵי־אֲמָרִים פֶּרֶק מ״ו.
וְגַם אַחַר הַתְּפִלָּה אוֹמְרִים: ״אֵלֶיךָ ה׳ נַפְשִׁי אֶשָּׂא״, דְּהַיְינוּ, לְאִתְדַּבְּקָא רוּחָא בְּרוּחָא כָּל הַיּוֹם וְכוּ׳. וְכָל זֶה, עַל־יְדֵי הַהִתְבּוֹנְנוּת בִּגְדוּלַּת אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בְּהַעֲמָקַת הַדַּעַת, בִּ״שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ״ וּבִ״פְסוּקֵי דְזִמְרָה״, כַּנּוֹדָע.
וּמֵאַחַר שֶׁהַתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה – צָרִיךְ לְהַקְדִּים לְפָנֶיהָ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה בַּמִּשְׁנָה: ״אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כּוֹבֶד רֹאשׁ״, וּפֵירֵשׁ רַשִׁ״י: ״הַכְנָעָה״, וְהִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה לְעוֹרֵר רַחֲמִים כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וְכִדְיָלִיף הָתָם בַּגְּמָרָא מִקְּרָא, דִּכְתִיב: וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ.
אָכֵן, בַּבָּרַיְיתָא שָׁם: ״תָּנוּ רַבָּנָן, אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה״. וְעַכְשָׁיו בְּדוֹר יָתוֹם הַזֶּה, שֶׁאֵין הַכֹּל יְכוֹלִין לַהֲפוֹךְ לִבָּם כְּרֶגַע מִן הַקָּצֶה, אֲזַי, עֵצָה הַיְּעוּצָה לְהַקְדִּים בְּחִינַת תְּשׁוּבָה תַּתָּאָה בְּתִיקּוּן חֲצוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּמִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּכָל לַיְלָה – עַל כָּל פָּנִים לֹא יִפְחוֹת מִפַּעַם אַחַת בַּשָּׁבוּעַ, לִפְנֵי יוֹם הַשַּׁבָּת, כַּנּוֹדָע לַיּוֹדְעִים, שֶׁהַשַּׁבָּת הִיא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה עִילָּאָה, וְשַׁבָּ״ת – אוֹתִיּוֹת ״תָּשֵׁ״ב אֱנוֹשׁ״, כִּי בְּשַׁבָּת הִיא עֲלִיּוֹת הָעוֹלָמוֹת לִמְקוֹרָם כוּ׳, וּבִפְרָט תְּפִלּוֹת הַשַּׁבָּת, וְדַי לַמֵבִין.
(וּבָזֶה יוּבַן מַה שֶּׁכָּתוּב: ״שׁוּבָה אֵלַי כִּי גְאַלְתִּיךָ״, פֵּירוּשׁ, כִּי מֵאַחַר שֶׁ״מָּחִיתִי כָעָב פְּשָׁעֶיךָ״ הִיא הַעֲבָרַת הַסִּטְרָא אָחֳרָא, וּ״גְאַלְתִּיךָ״ מִן הַחִיצוֹנִים בְּהִתְעוֹרְרוּת רַחֲמִים עֶלְיוֹנִים, בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא בִּתְשׁוּבָה תַּתָּאָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל – אֲזַי – ״שׁוּבָה אֵלַי״ בִּתְשׁוּבָה עִילָּאָה):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.