232

חנן... אמר רב: הזי"ו ל"ך, ואמר רב חנן... אמר רב: כדרך שחלוקין כאן, כך חלוקין בבית הכנסת". לעומת זאת לשון הרמב"ם היא "במוספי שבת אומרים שירת האזינו, וחולקין אותה לששה פרקים הזי"ו ל"ך כדרך שקוראין אותה ששה בבית הכנסת, ואומרין פרק בכל שבת. גמרו השירה בששה שבתות חוזרין לראש".

א) הרמב"ם משנה –

(א) את סדר הענינים: בגמרא נאמר "כדרך שחלוקין כאן, כך חלוקין בבית הכנסת", שהחלוקה "בבית הכנסת" היא "כדרך" שהחלוקה היא "כאן". ואילו הרמב"ם אומר להיפך, שהחלוקה כאן היא "כדרך שקוראין אותה בבית הכנסת".

(ב) את לשון הגמרא, שבה נאמר "שחלוקין", ואילו הרמב"ם אומר "שקוראין (אותה ששה בבית הכנסת").

ב) הוא מוסיף –

(א) בתחלת דבריו (במוספי שבת) "אומרים שירת האזינו... הזי"ו ל"ך", ואילו בגמרא נאמר רק "הזי"ו ל"ך".

(ב) בסוף דבריו – "גמרו השירה בששה שבתות חוזרין לראש".

ויש לומר, שבשינויים ותוספות אלו מבהיר הרמב"ם את מהותה של שירת האזינו הנאמרת במוספי שבת:

החלק שנקרא בכל שבת איננו שירה בפני עצמו, אלא "במוספי שבת אומרים שירת האזינו", כל חלק הוא "שירת האזינו". כלומר, כל החלקים ביחד הם דבר אחד – "חפצא" אחד – שירת האזינו.

אלא, שחובת השירה במוספי שבת המוטלת על ה"גברא", הלויים, אמורה על חלק אחד בלבד.

ויותר מכך – זהו ציווי אחד³⁴ על כל שש השבתות³⁵.

ולכן מוסיף הרמב"ם כאן ומדגיש "וחולקים אותה לששה פרקים הזי"ו ל"ך, כדרך שקוראין אותה ששה פרקים בבית הכנסת". בכך אין הוא מדגיש רק את נקודת החלוקה, אלא בעיקר בכוונתו להדגיש שזהו ציווי קריאה אחד: בדיוק כשם שבבית הכנסת "קוראין אותה ששה", שששת החלקים נקראים כקריאה אחת³⁶, כך גם