ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כד וילך שיחה א

202

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

התוכן של שנת השמיטה, המפורש בתורה (שבכתב), הוא (לא זה שבני ישראל במשך שנה זו (בה פנויים מעבודת האדמה) יתעסקו יותר בלימוד התורה כו', אלא) – "שבת שבתון יהיה לארץ גו' שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור";

וזה פועל גם ב"שש שנים" הבאות בהן "תזרע שדך" ו"תזמור כרמך", כי בקיום מצות שמיטה יודע יהודי ומראה בפועל ש"אין דבר מיוחד ברשותו רק שהכל ברשות אדון הכל"³⁵, שהקדוש־ברוך־הוא הוא בעל הבית על שדהו ועל כל מה שיש בעולם (כמבואר בארוכה במפרשי טעמי המצות³⁶), ולכן ה"תזרע" וה"תזמור" שלו ב"שש שנים" הוא בהתאם לרצון השם, רצון בעל־הבית של העולם.

ומכיוון שהתורה מדגישה שמצות הקהל היא "במועד שנת השמיטה" – וכנ"ל, שהקהל הוא המשך של (ההתעוררות של) שנת השמיטה, כפי שהיא נמשכת ב"שנה השמינית" – צריך לומר, שגם התעוררות זו של השמיטה נמשכת בשש שנים על־ידי ההתעוררות של הקהל –

וצריך להבין היכן מצינו בהקהל התעוררות לעניין זה?

ויש לומר, שזה קשור עם הפרשיות בתורה שהמלך קורא בהקהל, כפי שהמשנה³⁷ מונה אותן (לגירסת רש"י³⁸): מתחלת אלה הדברים עד שמע ושמע³⁹ והיה אם שמוע⁴⁰ עשר תעשר⁴¹ כי תכלה לעשר⁴² ברכות וקללות⁴³ ופרשת המלך אשימה עלי מלך⁴⁴.

ח. דיני השמיטה כלפי האדם, הארץ והפירות

והביאור בזה:

מצות שמיטה נחלקת, בכללות, לשלושה ענינים:

א) שביתת האדם⁴⁵ – האיסור על האדם להתעסק בעבודת האדמה⁴⁶ להתמסר לגמרי ללימוד... כנ"ל.

הערות

35. חינוך מצוה שכח. וראה חינוך מצוה פד.
36. ראה גם רמב"ן בהר כה, ב. אברבנאל ר"פ בהר.
37. סוטה שם.
38. סוטה שם. וראה גירסת הירושלמי במשנה שם. רמב"ם בפיה"מ שם. הל' חגיגה פ"ג ה"ג. לח"מ שם.
39. ואתחנן ו, ד־ט.
40. עקב יא, יג־כא.
41. ראה יד, כב־כז.
42. תבוא כו, יב־טו.
43. שם כח, א־סט.
44. שופטים יז, יד־כ.
45. המ"ע "בחריש ובקציר תשבות" "לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן" (לשון הרמב"ם ריש הל' שמיטה ויובל. ועד"ז בסהמ"צ ובמנין המצות מ"ע קלה).
46. הלאוין שבו "שדך לא תזרע גו'" "שלא יעבוד עבודת הארץ בשנה זו" (לשון הרמב"ם בהכותרת להל' שמיטה ויובל מצוה ב. וראה סהמ"צ ומנין המצות מל"ת רכ ואילך).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.