149

חילוק בין כלאים דהרבעה (שהם בכל שני מינים), וכלאים דחרישה (שהם דוקא מין טהור ומין טמא).

אך הרא"ש סובר כי בשניהם, הן בכלאים דהרבעה והן בכלאים דחרישה, האיסור הוא פעולת החיבור של שני המינים – ובמילא בשניהם הדין שווה.

ה. האיסור: פעולת החיבור,

התנאי: כאשר נוצר

"עירוב"

אך הביאור האמור אינו "חלק" לגמרי לדעת הרמב"ם:

מכך שהרמב"ם פוסק כי: א) "מותר להכניס שני מינין לסהר [=מרחב סגור] אחד ואם ראה אותם רובעים זה את זה אינו זקוק להפרישן"³³, ב) "מי שעבר והרכיב בהמתו הרי הנולד מהם מותר בהנאה"³⁴, ג) האיסור מן התורה הוא רק כאשר הוא עושה את המעשה בידו³⁵ – משמע שבכלאים דהרבעה גדר האיסור אינו קשור עם כך שנולדים מפעולה זו תולדות שניכר וגלוי בהם ענין ההרכבה, אלא עצם מעשה ההרכבה (ההרבעה) אסור³⁶.

ועל פי זה כלאים דחרישה הוא גדר בכלאים דהרבעה, שניהם הם "משם אחד", כפי שמשמע גם מכך שהרמב"ם כולל אותם בפרק אחד בהלכות כלאים³⁷ – משום שאצל שניהם גדר האיסור שווה – פעולת החיבור.

ויש לומר טעם החילוק ביניהם:

התוכן של איסור כלאים הוא, שמחברים שני דברים שהם בניגוד זה לזה, על־ידי פעולת האדם נעשה כאן "חפצא" של כלאים³⁸.

אך אופן העירוב שלהם, אינו שווה בכל המקרים, והדבר תלוי באופן החיבור:

בהרבעה, שם החיבור הוא בתכלית, ובלשון הכתוב³⁹ "והיו לבשר אחד", נעשה בכל שני מינים חפצא של כלאים – תערובות, לפי שהקדוש־ברוך־הוא קבע כי החיבור של כל מין יהיה דוקא "למינהו"; אך בכלאים דחרישה, מכיון שהחיבור שלהם הוא רק בעניין שמחוץ להם, אין הם נעשים כלאים, אלא אם כן המלאכה... נעשית על־ידי שני מינים⁴⁰ שאחד טהור ואחד טמא, שהם