120

להשאר עליו תמיד, עד כדי כך שהוא חש שהוא קשור עתה לתקופה ההיא. כלומר, אל לו לחוש שהוא למד לפנים ב"חדר" ובישיבה, והוא זוכר עתה את מה שהרגיש ועשה אז – אלא עליו לחוש עתה בקשר ממשי לתקופה ההיא, כך שירגיש שזוהי חיותו עתה, וזהו הבסיס לקיומו.

ומצד שני, על יושבי אהל לדעת, שאין די בלימוד התורה בלבד, כי באמצעות השכל בלבד, אשר בו חלים שינויים, אין ודאות שגם לאחר שיצאו מאהלה של תורה יישארו מחוברים אל התורה כראוי.

דוקא על ידי לימוד באופן של "והשבות אל לבבך" מתאחדת התורה באדם באופן של "לא שניתי". ובכל מצב שיהיה בו הוא יישאר קשור למקור מים חיים – לתורה ולמצוות.