105

למרות שבתקופת הגלות אין מלך, בכל זאת אומרים חז"ל¹¹ "מאן מלכי רבנן". כשם שקיימת מצות מינוי מלך, כך חל על היהודי הציווי של מלכי רבנן "עשה לך רב"¹².

ועל כך נלמדת ההוראה מהאמור לעיל: יש הסוברים, שלגבי ענינים פשוטים הם יכולים להבין ולהחליט בעצמם, ולכן אין הם זקוקים לשאול על כך "רב".

המשנה אומרת "עשה לך רב", כל יהודי צריך "רב" – אך הם סוברים, שהכוונה היא לענינים נעלים, ואילו כאשר הם עוסקים בענינים פשוטים, הם מאמינים בעצמם, וחושבים שאינם זקוקים להשפעה של רב.

ואף אם עוברת תקופת זמן, והיהודי שרוי עדיין באותו מצב ובדרגה נמוכה, בכל זאת חושב יהודי זה, שלא כדאי לגשת בענינים אלו לשאול "רב". הוא מצפה "עד שיערה עליו רוח ממרום", עד אשר יתעורר בעצמו ליראת ה' כראוי ויתקן בכחות עצמו את הטעון תיקון.

על כך באה ההוראה של מינוי מלך ברוחניות עתה: למרות שהשפעתו של המלך על היהודי קשורה בעיקר לדרגות נעלות, בכל זאת כאשר שרויים במצב של "אותי מאסו", ח"ו, או שקיים חשש לכך – יש צורך להשתמש לשם כך מיד במורא המלך.

ה. יש לטרוח עד למציאת "רב"

יש הטוענים, שאין הם מוצאים להם "רב". עליהם לדעת שזאת מעצת ופיתוי היצר. שהרי לא אלמן ישראל¹³, ולא תיתכן מציאות שבין יהודים לא יהיה מישהו שיש לו יותר אהבת ה' ויראת ה', ויכול להיות "רב" עבור אותו יהודי¹⁴. אך יש צורך לשם כך ב"עשה", גם מלשון "מעשין על הצדקה"¹⁵ – כפיה על עצמו – וביגיעה – צריך לטרוח ולחפש עד אשר ימצא "רב". כי האדם אינו יכול לסמוך על עצמו¹⁶ והוא זקוק ל"רב". ואם הוא יטרח ויחפש באמת הוא אכן ימצא רב – יגעת ומצאת¹⁷.

וה"רב" "ילמד" אתו את הפרשיות שנהג המלך לקרוא במעמד "הקהל" – "שמע" ו"והיה אם שמוע"¹⁸ וכדומה. תחילה את "שמע" שהיא קבלת עול מלכות שמים¹⁹, ולאחר מכן "והיה אם