80

ג. היתר הבמות בכניסה לארץ שונה מהיתר הבמות לאחר שילה

לפי זה יש לבאר את ההבדל באופני הלימוד בין היתר הבמות "כשנכנסו לארץ" כש"באו לגלגל", לבין היתר הבמות לאחר שחרב שילה ו"באו לנוב וגבעון".

ובלשון הרמב"ם²⁰: "לפי שמיום שפסקו המחנות ונכנסו לארץ... והוא הזמן שבאו לגלגל נסתלקה מצות לא תעשה זו ונשאר מותר שכל מי שרוצה להקריב בבמה מקריב כמו שהיה קודם המשכן": היתר ההקרבה קיים ממילא משום שאין מחנות והמצב הוא בדיוק כמו לפני הקמת המשכן²¹.

ואילו לצורך היתר ההקרבה בבמה לאחר תקופת משכן שילה יש צורך בלימוד מיוחד, כפי שלומדים²² מן הפסוק²³ "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה – אל המנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים, למה חלקן (הכתוב) כדי ליתן היתר בין זה לזה". יש צורך בהיתר מיוחד לכך.

וכפי שמובן מן המילים "ליתן היתר בין זה לזה", שהמחשבה על אפשרות של איסור במות, שאותה בא לימוד זה לשלול, אינה נובעת מכך שהמשכן היה בנוב ובגבעון והיו מחנות, אלא מכך שהיו חושבים ש"משבאו לשילה" בטל ענין הבמות בכלל, ולכן מחדש הפסוק ומאפשר "היתר בין זה לזה"²⁴. וכך מובן גם מלשון רש"י בפירושו על הש"ס²⁵: "מנא הני מילי שהיה היתר לבמות אחר קדושת שילה משחרבה".

ולכאורה: מדוע יחשבו ש"משבאו לשילה" נתבטל ענין הבמות לחלוטין?

אלא, מכך מוכח, שבשילה התחדשה קביעות מקום, שלא היתה לפני כן – "המקום אשר יבחר ה'"²⁶, והיא בטלה את האפשרות לבמות²⁷. אך לאחר מכן בא לימוד מיוחד "ליתן היתר בין זה לזה".

ד. יש הבדל בין בחירת ירושלים לבין בחירת שילה

אך לפי זה יש להבין: כיון שגם לגבי שילה נאמר הביטוי "המקום אשר יבחר ה'", מדוע נקרא דוקא בית־המקדש שבירושלים בתואר "בית הבחירה", ולא המשכן שבשילה?