212
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ישראל61. וארץ זו נתחלקה להם. אין די ב"שבע שכבשו" אלא יש צורך ב"שבע שחלקו", כי הארץ ניתנה להם לצורך "והורשתם את הארץ וישבתם בה"62, התיישבות בה.
ולכן שבט לוי, בהיותו מובדל מדרכי העולם, אינו נוטל חלק במלחמה זו.
אך לא כן לגבי "שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל". אמנם, גם הן נעשות "כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר"63, אך אין זה הכרחי לעם ישראל. המלך "נלחם עם שאר העמים" לא כדי שיהיו לישראל ארץ בעולם ונחלה – שדה וכרם – להתיישב בה, אלא "כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו"64, שזוהי גם גדולת ה' ושמעו65. לפיכך קשורה המלחמה בארצות אלו גם לשבט לוי, כחלק מתפקידם בהיותם "חיל השם".
ט. העבודה הרוחנית של "חיל ה'"
ההוראה הנלמדת מכך לכל אחד בעבודתו הרוחנית:
יהודי אשר נדבה רוחו להיות בדרגה הרוחנית של שבט לוי – כפי שפוסק הרמב"ם להלכה66, שכל אחד יכול להגיע לכך: "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש... אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו...", שאז "הרי זה נתקדש קודש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו... כמו שזכה לכהנים וללויים" – יהודי זה עלול להרהר בלבבו: כיוון שהוא מובדל מדרכי העולם וכדומה ועומד לפני ה' לשרתו, מה לו ולכל העולם סביבו? – על כך עונים לו, שאדרבה, דוקא בהיותו משבט לוי, הוא קשור – ואף יותר מכך: קשור באופן מיוחד – לפעילות ועבודה רוחנית של "נקמת הוי' במדין", לנצח ולבטל את המנגדים לקדוש־ברוך־הוא,
המשמעות המיוחדת של פעילות זו בעבודת האדם היא לבטל לחלוטין ולשלול את המחלוקת ושנאת החנם שעלולה ח"ו להיות בין יהודים ר"ל, אשר זה גרם לחורבן בית המקדש ולגלות67, כולל הגלות הזו האחרונה.
ובהיותו "חיל השם" – עליו להפיץ ולהחדיר עד כדי אופן של "התיישבות", אהבת ישראל, אהבת חנם, בין יהודים, בין כלל ישראל, וזה קשור ומקשר כל יהודי לה' אחד.
ויותר מכך: עלולים לחשוב שיש
הערות
- 61. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 111 ואילך, דהבעלות על א"י היא מימי האבות. וראה שם ע' 218 ואילך.
- 62. מסעי לג, נג.
- 63. רמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"ו. וראה רמב"ם הל' תרומות שם.
- 64. רמב"ם הל' מלכים רפ"ה.
- 65. ראה שם ספ"ד. ובארוכה - לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 303.
- 66. הל' שמיטה ויובל שם הי"ג.
- 67. יומא ט, ב.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה׳:ו׳ - הטקסט מספריא
כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר והוא שכבשו אחר כבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה׳ - הטקסט מספריא
אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין אלא יוצא מעצמו בכל עת וכופה העם לצאת אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו ודרך המלך אין לה שיעור אלא כפי מה שהוא צריך אינו מעקם הדרכים מפני כרמו של זה או מפני שדהו של זה אלא הולך בשוה ועושה מלחמתו.
מצות עשה להחרים שבעה עממין שנאמר החרם תחרימם וכל שבא לידו אחד מהן ולא הרגו עובר בלא תעשה שנאמר לא תחיה כל נשמה וכבר אבד זכרם.
וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק שנאמר תמחה את זכר עמלק ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו שנאמר זכור את אשר עשה לך עמלק מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב שאסור לשכוח איבתו ושנאתו.
כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר והוא שכבשו אחר כבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה.
ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתישב בה בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים שנאמר לא תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף עוד לראותה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ואלכסנדריאה בכלל האיסור.
מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש ארצות אחרות ואין אסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי בית דין שהיא מותרת ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים או לשכון בה והיא ביד עכו"ם מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות שנאמר כמעשה ארץ מצרים.
אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ וכן יוצא הוא לסחורה אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אא"כ חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס יצא לכל מקום שימצא בו ריוח ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.
גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.
אמרו חכמים כל השוכן בארץ ישראל עונותיו מחולין שנאמר ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון אפילו הלך בה ארבע אמות זוכה לחיי העולם הבא וכן הקבור בה נתכפר לו וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה שנאמר וכפר אדמתו עמו ובפורענות הוא אומר על אדמה טמאה תמות ואינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מותו ואעפ"כ גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק.
לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים ובפורעניות הוא אומר ואל אדמת ישראל לא יבאו כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לח ‹ פינחס ‹ שיחה א ‹ 108 לקו"ש חכ"ג ע' 212
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

