204

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לבוא – הוא: מתן תורה קשור דוקא לישראל – התורה היא "מורשה קהלת יעקב"37, ועכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה38. ואילו גילויי האלקות שלעתיד לבוא ישפיעו גם על האומות עד אשר "ורב יעבוד צעיר"39, "ועמדו זרים ורעו צאנכם..."40, ויותר מכך, כנאמר41 "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה... לעבדו שכם אחד".

יוצא מכך, ששתי קרניו של אילו של יצחק קשורות האחת ליעקב (ישראל), והשנית ליעקב ולעשו (האומות).

יא. השפעת הקרבנות זמנית או קבועה

מיינה של תורה שבפירוש רש"י זה:

לגבי ההשפעה של הקרבת שבעים הפרים שכנגד שבעים האומות אומר רש"י "ובימי המקדש היו מגינין עליהן...". לעומת זאת, לגבי הכבשים הוא אומר "ומנינם צ"ח לכלות מהם צ"ח קללות שבמשנה תורה", אשר חלק גדול מן ה"קללות שבמשנה תורה" קשורות דוקא לתקופת הגלות, ולא לימי המקדש?

ההסבר לכך הוא: תפלות כנגד קרבנות תקנום42. ומה שבזמן שבית המקדש היה קיים היו משיגים באמצעות הקרבנות, משיגים עתה באמצעות תפלה.

אך ההבדל הוא43: באמצעות הקרבנות הגשמיים ממש בבית המקדש הגשמי משפיעים הקרבנות עד לגשמיות העולם, "בעולם בחיצוניות בפועל ממש"44. ואילו באמצעות התפלה ההשפעה היא רק בנפש האדם עצמו.

ויש לומר שזהו ההבדל בין השפעתם של הפרים לבין זו של הכבשים:

פרי החג שצריכים להשפיע על האומות יכולים להיות רק "בימי המקדש", כאשר היו קרבנות בגשמיות, שהשפעתם הגיעה לחיצוניות העולם. אך משחרב בית המקדש בטלה השפעה זו, כדברי חז"ל45 "אוי להם לעכו"ם שאבדו ואינם יודעים מה שאבדו".

אך לא כן לגבי ישראל, ש"כבשים כנגד ישראל .. והם קבועים", והמשמעות הפנימית בכך היא, שהקרבנות הם "קבועים" – השפעתם "קיימת לעולם".

כי באמצעות תפלה שכנגד הקרבנות מגיעים "לכלות מהם צ"ח קללות שבמשנה תורה", שאפילו משחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ואנו נמצאים

הערות

  1. 37. ברכה לג, ד.
  2. 38. סנהדרין נט, רע"א.
  3. 39. תולדות כה, כג.
  4. 40. ישעי' סא, ה.
  5. 41. צפני' ג, ט רמב"ם הל' מלכים ספי"א.
  6. 42. ראה ברכות כו, א־ב.
  7. 43. לקו"ת פרשתנו עו, סע"ב.
  8. 44. ל' הלקו"ת שם.
  9. 45. סוכה שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.