204
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לבוא – הוא: מתן תורה קשור דוקא לישראל – התורה היא "מורשה קהלת יעקב"37, ועכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה38. ואילו גילויי האלקות שלעתיד לבוא ישפיעו גם על האומות עד אשר "ורב יעבוד צעיר"39, "ועמדו זרים ורעו צאנכם..."40, ויותר מכך, כנאמר41 "אז אהפוך אל עמים שפה ברורה... לעבדו שכם אחד".
יוצא מכך, ששתי קרניו של אילו של יצחק קשורות האחת ליעקב (ישראל), והשנית ליעקב ולעשו (האומות).
יא. השפעת הקרבנות זמנית או קבועה
מיינה של תורה שבפירוש רש"י זה:
לגבי ההשפעה של הקרבת שבעים הפרים שכנגד שבעים האומות אומר רש"י "ובימי המקדש היו מגינין עליהן...". לעומת זאת, לגבי הכבשים הוא אומר "ומנינם צ"ח לכלות מהם צ"ח קללות שבמשנה תורה", אשר חלק גדול מן ה"קללות שבמשנה תורה" קשורות דוקא לתקופת הגלות, ולא לימי המקדש?
ההסבר לכך הוא: תפלות כנגד קרבנות תקנום42. ומה שבזמן שבית המקדש היה קיים היו משיגים באמצעות הקרבנות, משיגים עתה באמצעות תפלה.
אך ההבדל הוא43: באמצעות הקרבנות הגשמיים ממש בבית המקדש הגשמי משפיעים הקרבנות עד לגשמיות העולם, "בעולם בחיצוניות בפועל ממש"44. ואילו באמצעות התפלה ההשפעה היא רק בנפש האדם עצמו.
ויש לומר שזהו ההבדל בין השפעתם של הפרים לבין זו של הכבשים:
פרי החג שצריכים להשפיע על האומות יכולים להיות רק "בימי המקדש", כאשר היו קרבנות בגשמיות, שהשפעתם הגיעה לחיצוניות העולם. אך משחרב בית המקדש בטלה השפעה זו, כדברי חז"ל45 "אוי להם לעכו"ם שאבדו ואינם יודעים מה שאבדו".
אך לא כן לגבי ישראל, ש"כבשים כנגד ישראל .. והם קבועים", והמשמעות הפנימית בכך היא, שהקרבנות הם "קבועים" – השפעתם "קיימת לעולם".
כי באמצעות תפלה שכנגד הקרבנות מגיעים "לכלות מהם צ"ח קללות שבמשנה תורה", שאפילו משחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ואנו נמצאים
הערות
- 37. ברכה לג, ד.
- 38. סנהדרין נט, רע"א.
- 39. תולדות כה, כג.
- 40. ישעי' סא, ה.
- 41. צפני' ג, ט רמב"ם הל' מלכים ספי"א.
- 42. ראה ברכות כו, א־ב.
- 43. לקו"ת פרשתנו עו, סע"ב.
- 44. ל' הלקו"ת שם.
- 45. סוכה שם.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות י״א - הטקסט מספריא
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם מקריבין קרבנות ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשיו. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח דרך כוכב מיעקב זה דוד וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ומחץ פאתי מואב זה דוד וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים והיה אדום ירשה זה דוד שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו' והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.
אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה ולא צוה הקדוש ברוך הוא לתוהו אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראייה שכל הספרים מלאים בדבר זה.
ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו אין הדבר כך שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות כיון שנהרג נודע להם שאינו ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת ועיקר הדברים ככה הן שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן.
ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדויד אביו, כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה ויילחם מלחמות ה' הרי זה בחזקת שהוא משיח אם עשה והצליח וניצח כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל הרי זה משיח בודאי
ואם לא הצליח עד כה, או נהרג--בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דויד השלמים הכשרים שמתו. ולא העמידו הקדוש ברוך הוא אלא לנסות בו רבים, שנאמר "ומן המשכילים ייכשלו, לצרוף בהן ולברר וללבן--עד עת קץ: כי עוד, למועד"
אף ישוע הנוצרי שדימה שיהיה משיח, ונהרג בבית דין--כבר נתנבא בו דנייאל, שנאמר "ובני פריצי עמך, יינשאו להעמיד חזון--ונכשלו" (דניאל יא,יד). וכי יש מכשול גדול מזה: שכל הנביאים דיברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם, ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן; וזה גרם לאבד ישראל בחרב, ולפזר שאריתם ולהשפילם, ולהחליף התורה, ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה'.
אבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).
כיצד: כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח, ומדברי התורה ומדברי המצוות, ופשטו דברים אלו באיים רחוקים, ובעמים רבים ערלי לב; והם נושאים ונותנים בדברים אלו, ובמצוות התורה--אלו אומרים מצוות אלו אמת היו, וכבר בטלו בזמן הזה, ולא היו נוהגות לדורות. ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם, ואינן כפשוטן, וכבר בא משיח, וגילה נסתריהם.
וכשיעמוד המלך המשיח באמת, ויצליח וירום ויינשא--מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם, ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.