130
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בכל מקום שהם נמצאים, ולא רק בעת עבודתם בבית המקדש – תהיה להם "הוכחה"57 שהם כהנים לה' – לשם כך "נתן .. כ"ד מתנות כהונה", אשר רבות מהן אינן קשורות דוקא לבית המקדש ולירושלים, וחלק מהן חלות אפילו בחוץ לארץ58.
אך אין די בענין של "כותב" בלבד, כי: (א) כל עוד השטר איננו חתום, הרי הבעלות אינה סופית, והנותן עלול עדיין להתחרט. (ב) אף לאחר החתימה, מונעים את האפשרות שהנותן יתחרט, אך עדיין קיימת אפשרות שמישהו יערער על השטר ויבטלו – ולשם כך יש צורך להבטיח לשטר קיום בבית דין – "מעלה בערכאין".
וזוהי המשמעות של שני הענינים "ברית" – כ"חותם", ו"מלח עולם" – תוקף של "מעלה בערכאין":
הקדוש־ברוך־הוא כרת עם אהרן ברית, שהכהונה של אהרן ושל זרעו אחריו היא באופן שאינו ניתן לשינוי – "חרטה" – כפי שניטלה העבודה מן הבכורות59.
אך ייתכן, שלמרות שלא תהיה "חרטה" על הכהונה מצד הנותן, בכל זאת יווצר מצב שעלול לגרום לביטול ענין הכהונה בכלל, בדומה לערעור על שטר: הקרב60 אליך את אהרן אחיך... מתוך בני ישראל לכהנו לי – שירות לי – ענין זה בטל משחרב בית במקדש, ואין עבודת הכהנים מתקיימת, ולכאורה, בטל ח"ו ענין הכהונה,
בדומה למלכות, אשר ניתנה לשבט יהודה, ונאמר "לא יסור שבט מיהודה"61, אך למרות זאת הגיעה תקופה של ביטול המלוכה, שאין כלל מלכים, ואפילו לא "ראשי גלויות"62 –
לכך נעשתה הברית באופן של "מלח עולם" – כריתת ברית "בדבר הבריא ומתקיים... שאינו מסריח לעולם"63, בדומה לפעולה של "מעלה בערכאין" המביאה לידי קיום השטר.
יא. שנים עשר פעמים כפל – כ"ד מתנות כהונה
בפירוש רש"י ישנן "נפלאות" של כל חלקי התורה. ויש לומר, שבפירוש רש"י זה, חלק מה"נפלאות" הוא: ביטול ערעורו של קרח קשור למתנות הכהונה דוקא באמצעות המספר כ"ד64:
ערעורו של קרח על כהונת אהרן נעשה באופן של גניבה. לא היתה זו
הערות
- 57. להעיר משו"ע אדה"ז חאו"ח סקכ"ח סנ"ט: כל כהן יש לו .. פ"א בשנה להחזיק א"ע בכהונה כגון ליקח מתנות כו'.
- 58. פדיון בכור וכו'.
- 59. רש"י במדבר ג, יב.
- 60.
- 61. ויחי מט, י (מדוד ואילך – רש"י שם).
- 62. רש"י שם.
- 63. רשי עה"פ שם.
- 64. להעיר שמחלוקת קרח באה עי"ז שראה כ"ד משמרות עומדות לבני בניו (רש"י לעיל טז, ז).
- 06. תצוה כח, א ובפרש"י.
רש"י על במדבר ג׳:י״ב - הטקסט מספריא
ואני הנה לקחתי. וַאֲנִי מֵהֵיכָן זָכִיתִי בָהֶן מתוך בני ישראל שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל שׂוֹכְרִין אוֹתָן לְשֵׁרוּת שֶׁלִּי? עַ"יְ הַבְּכוֹרוֹת זָכִיתִי בָהֶם וּלְקַחְתִּים תְּמוּרָתָם. לְפִי שֶׁהָיְתָה הָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וּכְשֶׁחָטְאוּ בָעֵגֶל נִפְסְלוּ, וְהַלְוִיִּם שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲ"זָ נִבְחֲרוּ תַחְתֵּיהֶם (עי' זבחים קי"ב):
ואני הנה לקחתי AND I, BEHOLD I HAVE TAKEN [THE LEVITES FROM AMONG THE CHILDREN OF ISRAEL] — This means: And I — whence do “I” claim the right on them from among the children of Israel, that the Israelites should have to hire them (cf. Rashi on v. 8) for My service? It is through the firstborn — to whom I surely have a title — that I have a claim on them (the Levites) and so I take them in their (the firstborns’) stead. For originally the service (the priestly functions) was performed by the firstborn, but when they (the Israelites and among them their firstborn too) sinned by worshipping the golden calf they became disqualified, and the Levites who had not worshipped the idol were chosen in their stead (cf. Zevachim 112b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.