50
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
השבת... אמר הקדוש־ברוך־הוא... שאני אמרתי...", שאין זה חילול שבת כלל, כי כך הוא הציווי. כפי שנאמר בפוסקים47 (בפירוש המכילתא48 "מחלליה מות יומת49 וביום השבת שני כבשים50 שניהם בדיבור אחד נאמרו") "להודיע שבשעה שהותר זה נאסר זה וללמד שאין זה חילול שבת"51.
ולפי המדרש האומר, שהיה זה כ"שכר" על אשר "יוסף שימר את השבת עד שלא ניתנה", יוצא, שלא זו בלבד שזהו תנאי בשבת, שקרבן נשיא אפרים של המילואים מותר בשבת, אלא שעל ידי כך אף מקיימים באופן חיובי את מצות שמירת השבת – הקרבן מוסיף לקדושת השבת.
בדומה למה שהוסבר במקום אחר52 אודות משמעותם של דברי המכילתא (הנ"ל) ביתר עמקות, שהמשמעות של "בדיבור אחד נאמרו" אינה רק שדברים אלו אינם סותרים זה לזה, אלא ששניהם עוסקים בענין אחד – קדושת השבת, שהיא כוללת את שניהם ומתקיימת א) באמצעות הקרבת הכבשים, ב) באמצעות איסור מלאכה.
ולכן מתאים שכר זה לשמירת השבת של יוסף: כיון שהוא שמר את השבת בתוספת, "עד שלא ניתנה", נתנו לו על כך תוספת בשמירת שבת, על פני שאר בני ישראל, שדוקא "בן בנך" הוסיף בקדושת השבת על ידי הקרבת קרבן מיוחד בשבת53.
#
הערות
- 47. תשובת מהר"ם אלשקר סי' קב (מר"ש ורב האי גאון).
- 48. יתרו כ, ח.
- 49. תשא לא, יד.
- 50. פנחס כח, ט.
- 51. וראה בהנסמן לעיל הערה 41.
- 52. לקו"ש חט"ז שם. עיי"ש בפרטיות.
- 53. וי"ל החידוש בנדו"ד על הקרבת שני כבשים (מוספים) בשבת דהוא דין בשבת שמקיים בזה (שלילת) מחללי', דשם הרי זהו כל גדר המצוה, "וביום השבת שני כבשים", להקריב קרבן מוסף מיוחד ליום השבת (ועד"ז בענין הב' שבמכילתא שם "ערות אשת אחיך יבמה יבוא עלי'", דכל גדר היבום הוא באשת אח)*, ולכן בזה שפיר י"ל דהוי דין בשבת (ובאיסור אשת אח). וגם לפי משנ"ת בלקו"ש שם די"ל כן גם לענין הקרבת התמיד בשבת, אף שגדר מצות תמיד אינה הקרבתו בשבת דוקא**, מ"מ גם הוא אינו דומה לנדו"ד, משום שזהו סדר העבודה התמידית שבכל יום, "בכל יום הוא מועד התמידים" (פרש"י פנחס כח, ב. וראה יבמות (ה, ב): מה לתמיד שכן תדיר. וראה פסחים סו, א. עז, א, ובתוד"ה שכן שם)***. משא"כ בנדו"ד הרי אדרבה כל ענין הקרבתו הו"ע של חינוך ולשעה. וזהו החידוש במדרש כאן שגם בזה י"ל דהוי דין בשבת, ועד שזהו שכר – מוסיף בקדושת שבת.
- . ראה עד"ז בתוד"ה ל"ת (- יבמות ג, ב) שלכן אא"פ ללמוד דעשה דוחה ל"ת מעשה דיבום. וראה תורת האדם להרמב"ן שער המיחוש (ענין הכהנים ד"ה תו"כ) בסופו שלכן "לא מקרי דיחוי דהא ליתי' אלא בהכי".
- . ועד"ז הוא בענין כלאים בציצית ("לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך") שבמכילתא שם – ראה תוס' יבמות שם.
- . ראה תוה"א שם – דע"ד הנ"ל ביבום הוא גם בשבת, דמעבודה דדחי שבת לא גמרינן דעשה דוחה ל"ת ד"ליתי' ללאו בהאי".
רש"י על במדבר כ״ח:ב׳ - הטקסט מספריא
צו את בני ישראל. מָה אָמוּר לְמַעְלָה? יִפְקֹד ה', אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה עַד שֶׁאַתָּה מְצַוֵּנִי עַל בָּנַי, צַוֵּה אֶת בָּנַי עָלַי, מָשָׁל לְבַת מֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה נִפְטֶרֶת מִן הָעוֹלָם וְהָיְתָה מְפַקֶּדֶת בַּעְלָהּ עַל בָּנֶיהָ וְכוּ' כִּדְאִיתָא בְסִפְרֵי:
קרבני. זֶה הַדָּם:
לחמי. אֵלּוּ אֵמוּרִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא ג') "וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה" (ספרי):
לאשי. הַנִּתָּנִין לְאִשֵּׁי מִזְבְּחִי:
תשמרו. שֶׁיִּהְיוּ כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל עוֹמְדִין עַל גַּבָּיו, מִכָּאן לָמְדוּ וְתִקְּנוּ מַעֲמָדוֹת (תענית כ"ו):
במועדו. בְּכָל יוֹם הוּא מוֹעֵד הַתְּמִידִים:
צו את בני ישראל COMMAND THE CHILDREN OF ISRAEL — What is said above? Moses said, “Let the Lord set [a man over the congregation]” (Numbers 27:16). The Holy One, blessed be He, said to him, “Instead of giving Me a command regarding My children, command My children regarding Me!” A parable! It may be compared to the case of a princess who was departing this world and gave her husband charge concerning her children, etc., as it is related in Sifrei Bamidbar 142:1.
קרבני MY OFFERING — this refers to the blood.
לחמי MY FOOD — this refers to the fat-portions, and so it states, (Leviticus 3:16) “And the priest shall burn them (the fat-portions) on the altar, it is the food of the fire-offerings” (Sifrei Bamidbar 142:2).
לאשי [MY FOOD] FOR MY FIRE OFFERING — i.e., the fat-portions that are assigned for the fire offerings of My altar (Sifrei Bamidbar 142:2).
תשמרו YE (the children of Israel) SHALL WATCH [TO OFFER TO ME] — This implies that priests, Levites and ordinary Israelites shall stand by watching when the sacrifices are offered (Sifrei Bamidbar 142:2). From this command they (the Rabbis) derived the law of, and instituted the Maamadot (representatives of the people who were present when the sacrificial service was performed) (Taanit 27a).
במועדו [YE SHALL OFFER TO ME] IN ITS APPOINTED SEASON — Every day is the “appointed season” for the continual offerings.
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כ ‹ מקץ ‹ שיחה ב ‹ 202 לקו"ש חכ"ג ע' 50
תערוכות הספריה מסביב לחסידות 1
- תערוכה ה תערוכת חב"ד - הפעילות השליחות ומבצעי המצוות לקוטי שיחות חכ"ג עמ' 50
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.