ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כג חג השבועות שיחה א

20

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

את ההיפך מהחילוק האמור: דברי הרא"ש "וזהו בדורות הראשונים כו'" באים בהמשך לדעת הרמב"ם אותה הוא מצטט בלשונה, מובן איפוא, כי אין בכוונתו להציג גדר מחודש במצות כתיבת ספר תורה בשונה מדעת מהרמב"ם³⁰, אלא רק להצביע על ההבדל (בין הזמנים) ביחס לדבר אותו יש לכתוב, אשר "האידנא" המצוה "לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושיהן להגות בהן הוא ובניו".

גם יש להבין: מהו ההסבר בשתי הדעות, האם בקניית ספר תורה יוצאים ידי חובת מצות כתיבת ספר תורה (כדעת רש"י והנמוקי יוסף שגם אז "מצוה עבד" (=עשה), רק בכל אופן "אי כתבה, הוה (=אם כתבה, היא) מצוה יתירה"³¹), או שלא יוצאים ידי חובה בקנייה (כדעת הרמ"א²² (וכך משמע גם דעת הרמב"ם³² בספר היד), ואם "לקחו כך ולא הגיה בו כו' (ו)אינו יוצא בזה").

ד. היתכן לומר שגוף המצוה השתנה?

בכדי להבין כל זאת, דרוש תחילה הסבר בדעת הרא"ש ופסק־הדין בשולחן־ערוך: כיצד יתכן לחדש³³ אשר מצות עשה מן התורה תשתנה מזמן לזמן, עד לקביעה אשר "האידנא" המצוה אינה כפי שמפורש בתורה?

והגם שהרא"ש בעצמו מבאר "כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה כדכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" – הרי לכאורה זו רק תכלית ומכוון המצוה, אך גוף מעשה המצוה נאמר במפורש בתורה: כתבו לכם את השירה הזאת – מצוה לכתוב ספר תורה³⁴?

ה. גדר המצוה: שהלימוד יהיה מתוך הכתב

ויש לומר הביאור בזה:

מכך שתיכף לאחר "כתבו לכם גו'" ממשיך הפסוק שהמצוה (ותכליתה) היא

הערות

30. להעיר שגם לשון הרמב"ם בסהמ"צ היא "שצונו שיהי' לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו ואם כתבו בידו כו'" (כ"ה במהדורת הר"ח העליר. ועד"ז בהר"י קאפח. אבל בדפוס שלפנינו: שיהי' כל איש ממנו כותב ספר תורה לעצמו). ולהעיר שגם בספר היד שם מתחיל "מ"ע כו' לכתוב ספר תורה לעצמו" וממשיך "ואע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו כו' ואם אינו יודע לכתוב כו'" (והא דכופל הענין - י"ל שבתחלה כותב עצם המצוה ואח"כ מבארה).
31. לשון רש"י מנחות שם.
22.
32. אבל מסתימת לשונו "וכל המגיה ספר תורה (שמשמע איזה ספר תורה שהוא, לאו דוקא הספר תורה שאחרים כתבו לו) כו' הרי הוא כאילו כתבו כולו", שאז (לא רק שקיים המצוה, כ"א) "ה"ה כאילו קבלה מהר סיני", משמע לכאורה, דאם לא הגיהו הרי עכ"פ קיים המצוה. ולפ"ז לא חזר בו בספר היד ממ"ש בסהמ"צ דגם בקנהו קיים המצוה. ולהעיר שי"א (הובא במקדש מעט לבני יונה שם סק"ט) דגם להרמ"א קיים המצוה, ומ"ש "אינו יוצא בזה" היינו שאין המצוה כראוי.
33. ראה ט"ז שם סוסק"ד.
34. ראה שו"ת חת"ס יו"ד סי' רנד. בינת סופר כלל יב ס"א. שו"ת שמן רוקח שם. ועוד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.