ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כב בהר-בחוקותי שיחה א

164

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

הקב"ה ואינו כלל מציאות בפני עצמו, כאותיות החקוקות על אבן טובה, וממילא, הוא מבצע את כל רצון ה'.

וזהו הדיוק בדברי חז"ל⁸ לגבי קיום החוקים "אין לך רשות להרהר אחריה". והרי, לכאורה, צריך היה לומר "ואל תהרהר אחריה"⁴⁵?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: הניסוח "אין לך רשות להרהר אחריה" מדגיש, שבאופן כללי יש להרהר, ביחד, אם כי לאחר "נעשה", צריך להיות "ונשמע" (ונבין⁴⁶) – צריך לרצות להבין את טעמי המצוות וכדומה. אך בענין זה – "אין לך רשות": ניתן לך שכל, וחובתך, להשתמש בו, אך בסוג זה של מצוות לא ניתנה לך "רשות להרהר אחריה",

וגם בכך שוללים רק את הענין של "להרהר":

אין לקיים את החוקים באופן השולל את השכל, ההתבוננות, הדרישה והשאלה⁴⁷ וכדומה, אלא להיפך⁴⁸: במדרשי חז"ל ישנם ביאורים אודות החוקים שאינם ציוויי השכל, וחלקם נוגדים להגיון וכו'⁴⁹, אך למרות זאת צריך האדם להביאם לידי כך ששכלו לא יהרהר⁵⁰, מלשון "מהרהר אחר רבו... השכינה"⁵¹ – שלא לחשוב שהחוקים נחותים בכך לעומת המצוות המובנות בשכל האדם.

ואדרבא, חוקה היא מלשון חקיקה: כאשר ההתבטלות כלפי הקדוש־ברוך־הוא היא אצל היהודי באופן של חקיקה – שאין שום מציאות מחוץ לאלקות, כשם שאותיות החקיקה הן חלק מהדבר שעליו הן חקוקות – הרי אז "מציאות" האדם (שכלו, מדותיו וכו') אינה סותרת את התבטלותו. כי היא נעשתה מציאות של אלקות, והיא כלל איננה מציאותו הפרטית של האדם.

ח. גם שכר המצוות – חוקה

בכך ניתן להבין גם את הקשר שבין התוכן של רוב הפרשה – אודות שכר המצוות ועונשן – לבין שם הפרשה "בחוקותי". שהרי, לכאורה, תמוה:

בפשטות, מקיימים את החוקים רק משום שהם ציוויי הקדוש־ברוך־הוא, למרות שאין מבינים את טעמם, ואין מעריכים את התועלת שבקיומם. וכיצד, אם כך, מתאימים לענין זה התחלת הפרשה ורובה, פסוקים העוסקים ביהודים ובשכר המצוות,

הערות

8.
45. ע"ד הלשון במדרש תהלים (באבער) ט, ב: "ואין להרהר אחרי'" (ובשוחר טוב שם: "ואין מי שיהרהר אחרי'").
46. מל' כי שומע עבדך (ש"א ג, ט־י).
47. כל' המשנה והגמרא דורשין, שואלין כו' בנוגע למעשה מרכבה (חגיגה יא, ב), וכיו"ב.
48. ראה רמב"ם סוף הל' תמורה: "אע"פ שכל חוקי התורה גזירות הם .. ראוי להתבונן בהן וכל מה שאתה יכול ליתן לו טעם תן לו טעם". וראה גם מו"נ ח"ג פכ"ו. וראה לקו"ש חל"ב ע' 174 ואילך.
49. תנחומא חוקת ג. במדב"ר ויל"ש ר"פ חוקת. ובכ"מ.
50. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 152. ח"ח [המתורגם] ע' 135 הערה 52.
51. סנה' קי, א.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.