106

עצמו הוא דבר היתר²⁴, והפירות יונקים חיותם מן האילן – כיצד ייתכן, שהאילן עצמו הוא דבר מותר, והפירות הצומחים ממנו הם חפץ של איסור?

אילו היו פירות האילן אסורים תמיד, ניתן היה בכל זאת להסביר, שהחלק שממנו יונקים הפירות את חיותם²⁵ הוא מג' הקליפות הטמאות.

אך כיון שלאחר שלש שנים מותרים הפירות, יוצא שגם חלק זה של האילן אינו משלש הקליפות הטמאות – ומדוע אפוא קיים בפירות איסור חפצא?

ו. "קיום וחיות" ולא "קיום גופם"

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את דברי אדמו"ר הזקן בתניא²⁶ אודות "מאכלות אסורות מהצומח כמו ערלה וכלאי הכרם..." – שה"קיום והחיות" שלהם הוא מג' קליפות הטמאות. הרבי (מוהרש"ב) נ"ע²⁷ מדייק, שב"ערלה וכלאי הכרם לא אמר וקיום גופם" – בשונה מן הנאמר לפני כן, לגבי "בעלי חיים הטמאים ואסורים באכילה", ששם אין אדמו"ר הזקן אומר רק "נפשות", אלא שגם "קיום גופם" הוא מג' הקליפות הטמאות, ומסביר: "שהרי גופם (של הערלה וכדומה) טהור...".

ולכאורה, אין מובן: הרי פירות ערלה אסורים לעולם, ואם כך צריך להיות "קיום גופם" מג' הקליפות הטמאות. ואם זה משום שהפירות צומחים מהאילן שהוא דבר היתר, הרי גם חיותם הוא על ידי האילן?

ההסבר לכך הוא: ההבדל בין "קיום גופם" לבין "קיום וחיות" הוא:

הגוף והגשמיות של כל דבר נברא פעם אחת בלבד, ולאחר מכן רק מקיימים את המציאות הקודמת, ולכן לא ייתכן שיחולו בכך מעצמם שינויים בין תקופה לתקופה²⁸, ולא ייתכן שישתנה המקור שממנו נובע "קיום גופם".

לעומת זאת חיות הצומח והדומם מתחדשת תמיד, כמבואר במספר מקומות²⁹, שהמשמעות של "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" היא ש"בכל יום" נמשכת חיות חדשה, ולכן יכול לחול שינוי במקור החיות.

וזהו ההסבר לגבי איסור ערלה: הגוף והגשמיות של האילן, שזהו דבר טהור – נותר טהור, כי לא יכול לחול בכך שינוי.

ואילו החיות והכח שבה מצמיח האילן את הפירות היא בשלש שנות הערלה חיות מג' קליפות הטמאות³⁰,