82
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
משום שרק על שני אלו חל דין מיוחד, (שמפרידם משאר הסוגים)15, שעליהם להביא קרבן16 כדי לכפר על טומאת הזיבה.
ג. "פשוטו" או "מדרשו"?
לכאורה, ניתן היה לתרץ, שקשה כאן לרש"י כפילות הלשון – "והזב את זובו" – שלא כפסוק הקודם ששם נאמר "זאת תורת הזב", כשהביטוי "זב" מופיע פעם אחת בלבד. ומכך מסיק רש"י שמדובר כאן על שני סוגים של "זב"
– בדומה17 להסברו של רש"י לפני כן על ההבחנה הנ"ל בין "בעל שתי ראיות" לבין "בעל שלש ראיות" מכפילות הלשון בשני הפסוקים שם: "מנה הכתוב הראשון ראיות שתים .. זב מבשרו זובו .. ומנה הכתוב השני ראיות שלש .. בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו" –
וכיון שבשני פסוקים אלו ביחד מוזכר הביטוי "זב" שלש פעמים, לכן מסיק רש"י, שהכוונה ב"זאת תורת הזב" היא ל"בעל ראיה אחת" וב"והזב את זובו" הכוונה היא ל"בעל שתי ראיות ובעל שלש ראיות".
אך קשה להסביר כך, משום שכפילות הלשון כאן – "והזב את זובו" אינה מעוררת כל כך קושי לפי הפשט, אלא זה בדומה ובהמשך לכפילות הלשון של "והדוה בנדתה"18, ואין מקום לומר, שמשום כך צריך רש"י להסביר פירוש דחוק כל כך, ולומר שזהו הפשט של "זאת תורת הזב ואשר...".
בנוסף לכך: אף אם נאמר שכפילות הלשון "והזב את זובו" מעוררת בכל זאת קושי לפי הפשט, הרי אופן הלימוד – שכפילות זו רומזת לשני סוגים – הוא "מדרש"
כפי שאומר רש"י לפני כן14 לגבי ההבחנה בין "שתי ראיות" לבין "שלש ראיות", הנלמדת מ"מנה הכתוב .. ראיות שתים .. ראיות שלש", שאין זה "פשוטו" אלא "מדרשו" –
וכך צריך היה רש"י להדגיש כאן שפירושו זה הוא "מדרשו".
ד. "זאת תורת" – כל הסוגים מהקל אל הכבד
ויש לומר, שההסבר לכך הוא:
הביטוי "זאת תורת הזב" הוא בדומה לנאמר "זאת תורת העולה... המנחה וגו'", שהכוונה היא לכל סוגי העולות המנחות וכדומה19. לכן מסביר רש"י שכאן כוללת התורה ורוצה לפרט את
הערות
- 15. ע"ד זה שהדין ד"ולאיש אשר ישכב עם טמאה" נפרט כאן בפ"ע ושלא במקומו. וראה לקמן הערה 20.
- 16. טו, יד־טו. שם, כט־ל.
- 17. ולא ממש, שהרי שם מנה הראיות, וכאן סוגים בזב. וראה לקמן הערה 26.
- 18. והרי רש"י לא פירש טעם כפל לשון זה – אף שיש פירושים ע"ד הדרש (ראה תו"כ עה"פ. שבת סד, ב. נדה נד, ב).
- 14.
- 19. פרש"י ויקרא ו, ב. שם, ז.
רש"י על ויקרא ו׳:ב׳ - הטקסט מספריא
צו את אהרן. אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז מִיָּד וּלְדוֹרוֹת; אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַכָּתוּב לְזָרֵז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס (ספרא):
זאת תורת העלה וגו'. הֲרֵי הָעִנְיָן הַזֶּה בָּא לְלַמֵּד עַל הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים שֶׁיְּהֵא כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה, וּלְלַמֵּד עַל הַפְּסוּלִין אֵי זֶה אִם עָלָה יֵרֵד, וְאֵי זֶה אִם עָלָה לֹא יֵרֵד, שֶׁכָּל תּוֹרָה לְרַבּוֹת הוּא בָּא, לוֹמַר — תּוֹרָה אַחַת לְכָל הָעוֹלִים, וַאֲפִלוּ פְּסוּלִין, שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ (שם):
הוא העלה. לְמַעֵט אֶת הָרוֹבֵעַ וְאֶת הַנִּרְבָּע וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁנִּפְסְלוּ קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לָעֲזָרָה (שם ח):
צו את אהרן COMMAND AARON — The expression “Command …!” always implies urging on to carry out a command, implying too, that it comes into force at once, and is binding upon future generations (cf. Rashi on this passage in Kiddushin 29a). R. Simeon said: Especially must Scripture urge on the fulfilment of the commands in a case where monetary loss is involved (Sifra, Tzav, Chapter 1 1; Kiddushin 29a).
'וגו זאת תורת העולה THIS IS THE LAW OF THE BURNT OFFERING: [SUCH BURNT OFFERING SHALL REMAIN ON THE FIRE-PLACE UPON THE ALTAR ALL NIGHT] — This paragraph (vv.1—2) is intended to teach, with reference to the burning of the fat-portions and limbs of sacrifices that it is permissible during the whole night (Megillah 21a); and to teach regarding disqualified sacrifices, which of them, if already brought up on the altar, must be taken down, and which, if brought up, need not be taken down. The latter case may happen, because the term, תורה wherever it occurs in Scripture as an introduction to a group of laws (cf. Leviticus 6:7, 18; 7:1,11 etc.) is intended as an all-inclusive term (to include all of the class mentioned); here it is intended to tell us: One law applies to all animals that may be brought up on the altar, even certain disqualified ones — that if these have once been brought up on the altar they shall not be taken down again (Sifra, Tzav, Chapter 1 7; Zevachim 27b).
הוא העולה — is intended to exclude from the general law of עולה male and female cattle with which sexual sin had been committed and the like (i. e. that even if they were put on the altar they must be taken down again), because their disqualification did not occur in the Holy Place, since they were dis-qualified before they came into the forecourt (Sifra, Tzav, Chapter 1 8).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 11 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ז מצורע שיחה ב מאותו ספר נדה נד, א
- לקוטי שיחות כרך ז מצורע שיחה ב מאותו ספר נדה נד, א
- אגרות קודש כרך ג תרעו שבת סד, ב
- לקוטי שיחות כרך ז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה טו מאותו ספר שבת סד, ב
- לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה י מאותו ספר שבת סד, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות עירובין שמה דין ארבע רשויות לשבת יא שבת סד, ב
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן כד [לו] שבת סד, ב
- אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת עד שבת סד, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שמה דין ארבע רשויות לשבת שבת סד, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקטו דין דברים הבאים ביום טוב חוץ לתחום שם סד, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ח שבת סד, סע"ב