78

כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה".

כמבואר במקום אחר⁷¹ שבכך קובע הרמב"ם הלכה, שהמהות של משיח היא, שהוא מחזיר את השלמות להלכות ולמצוות התורה. ואת זאת אומר הרמב"ם: כל הענינים שחסרו לשלמות של קיום התורה והמצוות, מפני שחסרה שלמות של ישראל ובית המקדש – שזהו ענין הגלות באופן כללי – יושלמו על ידי משיח. וזוהי גם המשמעות של הדבר שמשיח מחזיר "מלכות בית דוד ליושנה... וחוזרין כל המשפטים" – הוא מחזיר את השלמות להלכות ולמצוות התורה.

וכיון שהחפצא (התורה והמצוות) הם בשלמות אז, נעשה גם קיומם מצד הגברא בשלמות, כי "ינוחו ממלכיות שאינן מניחות להם לעסוק בתורה ומצוות כהוגן"⁷² ו"יהיו פנויין בתורה וחכמתה"⁷³, ויותר מכך: "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות... ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד..."⁷⁴.

ובכך מתבטאת האמונה בביאת המשיח ושל "מחכה לביאתו", שעליהם מדבר הרמב"ם בהמשך לאמור לעיל⁷⁵: לימוד התורה וקיום המצוות חדור באמונה שזה מביא אותו ואת העולם כולו לשלמות של לימוד וידיעת התורה, לשלימות של המצוות וקיומן, ולשלימות של ידיעת הבורא – וזהו הענין של "מחכה לביאתו", כדלעיל.

יא. "זאת תהיה" ו"מצורע"

לפי זה יש לומר שזהו אחד ההסברים לכך שבדורות הראשונים נקראה הפרשה בשם "זאת תהיה", ודוקא בדורות האחרונים היא נקראת "מצורע", כדלעיל בסוף סעיף א'⁷⁶:

בדורות הראשונים, אשר היו רחוקים מן הגאולה, הורגשה הגאולה באופן של "זאת תהיה" – דבר אשר יהיה בעתיד, בנפרד, ולכן, לא היתה העבודה הרוחנית חדורה כל כך בהרגשה, שקיום התורה והמצוות עצמו מגיע מיד לשלמות גם בעולם,

אך בדורות האחרונים, הנקראים "עקבתא דמשיחא", מורגש אצל ישראל הענין של משיח הרבה יותר, ולכן נקראת הפרשה בדורות אלו בשם "מצורע" ישראל חשים, ובודאי "מזלייהו חזי"– בעבודתם הרוחנית שהנה הנה בא המשיח, ולכן – המעשה הוא העיקר – חייבים להוסיף יותר בתורה ובמצוות, כדי שהעולם יגיע לשלמותו מהר ככל האפשר, ולקיים