67
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
הלכות טומאת צרעת אודות "שיחת הרשעים":
בתחילת דבריו הוא מדגיש שיש להישמר מפני הנהגת "הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות", שבכך עדיין אין תוכן הנוגד למותר, ולאחר מכן הוא מסביר: "דרך ישיבת הלצים הרשעים", ש"בתחילה מרבין בדברי הבאי", שבדיבור זה אין מדה רעה וכדומה, אך דיבורים אלו מובילים את המדבר עד לרע מוחלט, כהמשך דברי הרמב"ם.
וזוהי מהותה של לשון הרע – "שיחת הרשעים", הדיבור הוא באופן שבו מדברים הרשעים. המדבר איננו נזהר ופוגם בדיבורו.
וכפי שמדגיש הרמב"ם מיד בתחילת הענין, בדברו על כך שהנגעים באים להזהיר מפני לשון הרע – שכאשר "משתנה עורו ויצטרע" נשאר האדם "מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהיא הליצנות ולשון הרע",
שהרי, לכאורה: מדובר כאן אודות "שיחת הרשעים" ו"ליצנות"?
אלא בכך מבאר הרמב"ם, שלשון הרע, הגורם לנגעים, נובע מ"שיחת הרשעים" בכלל, פגם בדיבורו – חיצוניותו – של האדם, כי בנגעים הרי חיצוניות האדם – "עור בשרו" – אינה כראוי.
ו. נגעים על לשון הרע – ממעשה מרים
לפי זה ניתן להבין מדוע מרחיב הרמב"ם ומפרט כיצד הענין שנגעים באים עקב לשון הרע נלמד ממעשה מרים – "ועל ענין זה מזהיר בתורה .. התבוננו מה אירע למרים...":
עונש הנגעים על לשון הרע איננו מפני הענין הראשון שיש, כדלעיל, בלשון הרע – שמדותיו הרעות של האדם מזיקות לזולת – אלא מפני עצם הדיבור.
כי אצל מרים, הרי, להיפך: "גידלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים". דיבורה לא היה כלל בכוונה לגנות18, ואף יותר מכך אומר הרמב"ם: "לא דברה בגנותו אלא טעתה...", וכן משה מצדו "לא הקפיד על כל הדברים האלו..." –
בדיבורה לא היה כלל רע ונזק, לא מצד מרים ולא מצד משה. הדיבור היה חיצוני בלבד19, ולמרות זאת "מיד נענשה בצרעת".
ז. הסדר בנגעים
לפי האמור לעיל ניתן להבין גם מדוע מפרט הרמב"ם בתחילת ההלכה הנ"ל את הסדר שבו באים הנגעים "להזהירן מלשון הרע":
"משתנות קירות ביתו" – נגעי בתים. לאחר מכן, אם "עמד ברשעו .. משתנין כלי העור שבביתו .. ואם עמד
הערות
- 18. רש"י בהעלותך יב, א. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"י. שם חו"מ הל' אונאה כו' סכ"ט.
- 19. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ח (ע' 158 ואילך). ועיי"ש שזהו דיוקו של רש"י (ר"פ שלח) "עסקי דיבה", ולא – לשון הרע.
רש"י על במדבר י״ב:א׳ - הטקסט מספריא
ותדבר. אֵין דִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לָשׁוֹן קָשָׁה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת" (בראשית מ"ב), וְאֵין אֲמִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ" (בראשית י"ט), "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי" (פסוק ו), כָּל נָא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ספרי):
ותדבר מרים ואהרן. הִיא פָתְחָה בְדִּבּוּר תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב, וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפֵּרֵשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה? רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִרְיָם הָיְתָה בְצַד צִפּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָה, אָמְרָה אוֹי לְנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ אִם הֵם נִזְקָקִים לִנְבוּאָה, שֶׁיִּהְיוּ פוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּעְלִי מִמֶּנִּי, וּמִשָּׁם יָדְעָה מִרְיָם וְהִגִּידָה לְאַהֲרֹן; וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לִגְנוּתוֹ כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לִמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ (ספרי):
האשה הכשית. מַגִּיד שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּיָפְיָהּ כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁחֲרוּתוֹ שֶׁל כּוּשִׁי (שם):
כושית. בְּגִימַטְרִיָּא יְפַת מַרְאֶה:
על אדות האשה. עַל אוֹדוֹת גֵּרוּשֶׁיהָ:
כי אשה כשית לקח. מַה תַּ"ל? אֶלָּא יֵשׁ לְךְ אִשָּׁה נָאָה בְּיָפְיָהּ וְאֵין נָאָה בְמַעֲשֶׂיהָ, בְּמַעֲשֶׂיהָ וְלֹא בְיָפְיָהּ, אֲבָל זֹאת נָאָה בַכֹּל:
האשה הכשית. עַל שֵׁם נוֹיָהּ נִקְרֵאת כּוּשִׁית, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא אֶת בְּנוֹ נָאֶה כּוּשִׁי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ עַיִן רָעָה:
כי אשה כשית לקח. וְעַתָּה גֵּרְשָׁהּ:
ותדבר AND [MIRIAM AND AARON] SPAKE — The term דבר in every passage where it is used implies harsh language, for so it states, (Genesis 42:30) “The man, the lord of the land spake (דבר) roughly to us”. The term אמר, however, is always an expression denoting supplication, for so it states, (Genesis 19:7) “And he said (ויאמר) ‘I beg of you (נא), my brethren, do not so wickedly” ; (verse 6 of this chapter) “And He said (ויאמר), Hear, I pray you (נא), My words’ — for the word נא always expresses supplication (Sifrei Bamidbar 99).
ותדבר מרים ואהרן AND MIRIAM AND AARON SPAKE — She opened the conversation, therefore Scripture mentions her first. And whence did Miriam know that Moses had separated himself from his wife (for this was the statement she made; cf. Rashi below)? R. Nathan answered: “Miriam was beside Zipporah When it was told to Moses, ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp’ (Numbers 11:27). When Zipporah heard this, she exclaimed, Woe to the wives of these if they have anything to do with prophecy, for they will separate from their wives just has my husband has separated from me!” It was from this that Miriam knew about it, and she told it to Aaron. Now what was the case with Miriam who had no intention to disparage him? She was punished thus severely! How much the more will this be so in the case of one who intentionally speaks in disparagement of this fellow”! (Sifrei Bamidbar 99).
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — This tells us that all agreed as to her beauty just as all agree as to the blackness of an Aethopian (cf. Sifrei Bamidbar 99).
כושית — The numerical value of this word (736) is the same as that of יפת מראה, a woman of beautiful appearance.
על אדות האשה BECAUSE OF THE [CUSHITE] WOMAN — because of her having been divorced by Moses (cf. Note on next passage).
כי אשה כשית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN — What is the force of this statement? (It appears superfluous; since על אדות וכו has been explained to refer to Moses having divorced his Cushite wife, it is unnecessary to state afterwards that he had married her)! But it is made to suggest the following: You may find a woman who is pleasant an account of her beauty but who is not pleasant by reason of her deeds (conduct); or one pleasant because of her conduct but not because of her beauty. This woman, however, was pleasant in every respect (Sifrei Bamidbar 99).
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — Because of her beauty-she was called, “the Aethiopian” just as a man calls his handsome son “Moor”, in order that the evil eye should have no power over him (Midrash Tanchuma, Tzav 13).
כי אשה כשית לקח THAT HE HAD MARRIED A CUSHITE (a beautiful) WOMAN, and had now divorced her.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לא ‹ שמות ‹ שיחה ב ‹ 12 לקו"ש חכ"ב ע' 67
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.