51

– שזוהי משמעות דברי רבי יהושע בן לוי "עתיד הקדוש־ברוך־הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות", כפי שמבאר הרמב"ם⁴⁰, שהכוונה היא שהתענוג של העולם הבא הוא "שלש מאות פעם ועשר פעמים" מאשר "כל התענוגות העולם הזה"⁴¹ –

אין זה עונג הצדיקים לעצמם (בלשון החסידות⁴⁵: "נחת רוח לנברא" – נחת הרוח הנגרמת ליהודי כשכר על קיימו את רצון ה'), אלא זהו, כביכול, תענוג הקדוש־ברוך־הוא – "נחת רוח לבורא" – כדברי חז"ל⁴⁶ "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני":

כיון שישראל הם מציאות אחת עם ה"מוריש", הרי הם "נוחלים", כביכול, את תענוג הבורא.

וכפי שמבאר הרמב"ם מיד⁴⁰, שרבי יהושע בן לוי משתמש במספר "שלש מאות ועשרה" – "על דרך ההערה בלבד"⁴¹, אך לאמיתו של דבר זהו עונג בלתי מוגבל.

וזהו ההבדל בין שכר המצוות לבין "להנחיל... אוהבי יש":

העונג הנגרם לאדם כשכר על עבודתו – שהרי קבלת שכר מצביעה על כך שמקבל השכר הוא מציאות נפרדת, שצריך לשלם לו על עבודתו – הוא תענוג שיכול האדם כנברא לקבל.

ואלו הכוונה של "עתיד הקדוש־ברוך־הוא להנחיל... אוהבי יש" היא ל"נחת רוח לבורא", "יש המוחלט", וזהו אינו שכר מצוה, אלא "עצם המצוה"⁴⁵. וזה מגיע לאדם באופן של נחלה, משום היותו מציאות אחת, כביכול, עם הקדוש־ברוך־הוא.

ז. העבודה הרוחנית של ההתאחדות עם הבורא

זוהי הסיבה לכך ש"להנחיל .. יש" נאמר דוקא "לאוהבי". כי אדם יכול להגיע לדרגה של "להנחיל אוהבי יש" רק כאשר גם עבודתו נעשית באופן זה, שאין הוא חושב על עצמו, אלא עובד את עבודתו "לשמה" – לנחת רוח לקדוש־ברוך־הוא.

כל עוד חושב האדם על שכר, או על עצמו ועל ההתעלות הרוחנית שלו, לא