242

שהבדיקה היא חלק מבניית המקדש, שלגביה קבעה התורה שהיא אינה דוחה שבת, לכן תקנו חכמים "כעין אורייתא", שגם היא לא תדחה איסור שבות.

ט. נעוץ סופן בתחלתן

לפי זה יש לקשר בין סיום הלכות בית הבחירה לבין התחלתן – נעוץ סופן בתחלתן:

בתחילת הלכות בית הבחירה קובע הרמב"ם את מהותה של מצות בנין בית הבחירה – "לעשות (ואין הוא אומר "לבנות") בית לה'" – ומכך לומדים²⁸, שהמצוה איננה על עצם פעולת הבניה, אלא על התוצאה, שיהיה "בית לה'" על כל הפרטים שצריכים להיות בבית כזה.

ואותו ענין מודגש בפרק האחרון של הלכות בית הבחירה. כיון שמאותה סיבה, כדלעיל, שמירת המקדש היא חלק מ"בית הבחירה", ועד לסיום הענין, כנאמר בסוף הלכות בית הבחירה, שמשום שהשמירה היא פרט בבנין הבנוי של "בית הבחירה", לכן אין היא דוחה שבת, ואף לא איסור שבות.

י. שלימות המקדש – ביום שכולו שבת

ההסבר בפנימיות הענינים לקשר שבין תחילת הלכות בית הבחירה לבין סופן, הוא:

כבר הוסבר מספר פעמים²⁹, שלמרות שבבנין המשכן ובית ראשון ושני קיימו את המצוה "ועשו לי מקדש"³⁰ – למרות זאת לא היה זה באופן של בנין הבית בשלימות מוחלטת. לכך נגיע רק במקדש ה' כוננו ידיך, בבית השלישי שיהיה בית נצחי³¹.

וזוהי הסיבה בפנימיות לכך שההלכה האחרונה של הלכות בית הבחירה עוסקת בנוהג של בדיקת העזרה במקדש ביום השבת – כדי לרמוז לכך, שהסיום והשלימות של בית הבחירה יהיה במקדש שלעתיד לבוא – ביום שכולו שבת³².

ואם כך, עלולים לחשוב, שכיון ששלימות הבית תהיה רק לעתיד לבוא, הרי עבודתנו בזמן הזה אינה תופסת ח"ו מקום, ואין לה שום חשיבות ח"ו –

לפיכך מדגיש הרמב"ם, שאדרבה – "בלילי שבת אין בידם אור אלא בודקין בנרות הדלוקין שם מערב שבת":

בתקופה של "יום שכולו שבת" הרי אז "אין בידם אור" – "נר מצוה ותורה אור"³³, אלו הם "שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ"³⁴. והאור שקיים אז נובע דוקא מן הנרות, מן המצוות, אשר הדליקו "מערב שבת" – בזמן הגלות.

שלימותו של הבית השלישי³⁵ היא