ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כא תצוה שיחה ב

182

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ידים זה לכהונת עולם"¹⁶, וזהו בכלל ענין הקשור לשבעת ימי המילואים¹⁷.

ואי אפשר, אפוא, לומר שרש"י מסתמך כאן על הפסוק בהמשך, כאשר הוא מפרש שם אחרת¹⁸.

ב) בפירוש הראשון של רש"י, שלעיל, באמרו "הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים...", ניתן היה אולי לפרש בדוחק שרש"י אומר זאת "לפי האמת" למרות שאין לומדים זאת מכאן. אך בפירושו על הפסוק השני מדגיש רש"י "הא למדת..." – שהענין נלמד מפסוק זה.

ד. הפסוק הראשון – כניסה למקדש, השני – עבודה

לכאורה, ניתן היה לתרץ באופן אחר, לפי הבדל נוסף בין שני פירושי רש"י:

בפסוק הקודם מתבטא רש"י "הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים", ואילו בפסוק השני אומר רש"י "שהמשמש מחוסר בגדים".

ומסבירים¹⁹, שמהפסוק הראשון, אודות המעיל, כאשר נאמר בפסוק "ונשמע קולו בבואו אל הקודש", לומדים את האיסור והעונש של מחוסר בגדים על כניסתו למקדש בלבד, אף ללא עבודה²⁰, ואילו הפסוק "ולא ישאו

הערות

16. וכמ"ש ברא"ם (שם כט, ט) ובמשכיל לדוד (שם כח, לה) שאותה הדרשה שבגמ' "בזמן שבגדיהם עליהן כו'" אינה קרובה לפשט, ולכן לא ביאר רש"י כן הפסוק שם.
17. בגו"א שם מפרש בכוונת רש"י שם, מילוי ידים זה שהוא ג"כ ע"י לבישת הבגדים לכהונת עולם כי לבישת הבגדים הוא כהונתם כו' עיי"ש. אבל גם לפירושו אי אפשר ללמוד משם, כי שם המדובר בלבישתם במשך ז' ימי המילואים, שעי"ז נכנסים לכהונת עולם – והיינו בהתחלת כל עיקר ענין הכהונה שנעשה ע"י כל הפעולות וכו' במשך ז' ימי המילואים כולל לבישת הבגדים. ואין מזה ראי' להדין דבכל כהן שלאח"ז, שבזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם. וכמו רוב העבודות כו' דשבעת ימי המילואים דהוראות שעה הן, דאינם בכל כהן, אפילו כשמתחנך לעבודה לשרת בביהמ"ק. וראה בית האוצר להר"י ענגל מערכת ב־ג אות יז (ח"ב כו, א ואילך). וראה לקמן הערה 27.
18. ואין לומר דאפשר ללמדו ממה שפירש בהתחלת הפרשה עה"פ (כח, ג) ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי – "לקדשו להכניסו בכהונה ע"י הבגדים שיהא כהן לי ולשון כהונה שירות הוא", שהרי: א) שם מדובר בהתחלת כל עיקר ענין הכהונה, חינוכם לעבודה במשכן בשבעת ימי המילואים וכנ"ל הערה שלפנ"ז, ואין מזה הוראה לדורות. ב) לפירש"י שם גם בלי הבגדים נעשה לכהן לכהנו לי (שם, א) ואינן נקראים זרים, אלא שזה מכניסם לשירות דכהונה – ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ו ע' 180 ואילך. ובמילא גם אין לומר שמפני זה יהי' חייב מיתה, ועד"ז בפרש"י ויקרא (א, ז־ח) דמדובר רק דעבודתו פסולה לא דחייב מיתה.
19. א' מהתירוצים במשכיל לדוד פסוק לה. מלאכת הקודש שם. נחלת יעקב שם.
20. כ"ה דעת הריצב"א בתוס' יומא שם*. אלא שלדעתו למדים זה מפסוק מג – "דאצטרך לחייב אפילו בביאה ריקנית אאוהל מועד מי שנכנס מחוסר בגדים" [אבל להעיר שלפי הגירסא בתוס' סנהדרין שם דמיתה כתיב אמכנסיים (וכן גי' המהרש"א בתוס' יומא שם) נמצא לכאורה שחיוב מיתה בביאה ריקנית הוא רק במכנסיים]. ובפענח רזא פרשתנו שם פסוק לה בהגהה פירש כן בפרש"י דשם. וראה שעה"מ הל' כלי המקדש פ"י ה"ד. ואכ"מ.
. ועד"ז "יש מפרשים" בתוס' סנהדרין שם (ושם מסיים בתוס': וא"א לומר כן כדפרישית לעיל מתוך הברייתא).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.