28
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
"וידבר אלקים אל משה" מהווה המשך לפרשה הקודמת, ואילו מחצית השניה של הפסוק, המילים "ויאמר אליו אני ה'" פותחות ענין חדש ומהוות התחלה של האמירה המופיעה לאחר מכן "וארא..." – הרי]
מיד לאחר שאלת משה "למה הרעותה..." כתובה תשובתו של הקדוש־ברוך־הוא "אתה תראה..."15. מדוע, אפוא, תפריד התורה רק ארבע מילים – "וידבר אלקים אל משה" – מהתשובה הקודמת, ותכתוב אותן בפרשה (ופרטיה) נפרדת?16
לפיכך מביא רש"י את הפירוש של "רבותינו", שלפיו מהווים הפסוקים "וארא... וגם הקמותי..." המשך ל"וידבר אלקים אל משה" – אלה הם דברי המשפט שאמר הקב"ה למשה "על שהקשה לדבר ולומר למה הרעותה".
ד. רש"י מצטט את המדרש, אך אינו מקבלו כפשט
אך לכשנדייק נראה שאין לבאר כך. כיון שרש"י אומר בבהירות "ואין המדרש מתיישב אחר המקרא מפני כמה דברים". כלומר, שהקשיים בפירוש זה הם רבים וגדולים כל כך, עד כדי כך שאי אפשר כלל לקבלו בדרך הפשט, למרות שהוא מתרץ שאלה, או מספר שאלות, המתעוררות על הפסוק.
ואם כך, שבה הקושיה ומתעוררות – מדוע בכל זאת מצטט רש"י, ובהרחבה, את הפירוש של "רבותינו", בעוד שאין הוא מקבלו?
כי אף במקומות שבהם רוצה רש"י לציין שבמדרש יש פירוש המתרץ קושיה המתעוררת על פשוטו של מקרא, אך רש"י אינו מקבל פירוש זה בדרך הפשט – הרי דרכו של רש"י לומר בקצרה "יש מדרשי אגדה רבים"12 וכדומה, כפי שמוצאים בפירוש רש"י במקומות רבים17. אך הוא איננו מצטט את המדרש.
ה. "מתחלק לכמה ניצוצות"
דברי רש"י בסיום פירושו שהובא לעיל – "והדרשה תדרש, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, מתחלק לכמה ניצוצות" – דורשים הסבר:
על המילים "מתחלק לכמה ניצוצות" יש דיון בין המפרשים, מהו הדבר אשר "מתחלק":
לפי פירוש אחד18, אמורים הדברים
הערות
- 15. שמות ו, א. וראה פרש"י שם (ולקמן הערה 53).
- 16. כקושיית היריעות שלמה (מהרש"ל) על פי' הרא"ם (ועוד) שהכוונה ב"דבר אתו משפט" היא להעונש הנזכר למעלה במאמר עתה תראה ולא בל"א מלכים. ועד"ז קשה בפי' הבאר יצחק (בפי' הב') שהכוונה שהקב"ה דבר אתו עוד דברי משפט אלא שהכתוב לא פירטם. ביריעות שלמה פי' שכוונת רש"י היא "דכל מה שדיבר אח"כ עמו הי' דרך קשות" (ועד"ז פי' בגו"א). אבל מסתימת ל' רש"י לא משמע כן. וראה לקמן הערה 54.
- 12.
- 17. לדוגמא, בפ' בראשית בלבד: ג, כב. ג, כד. ד, ח. ה, א. ו, ג.
- 18. ס' זכרון (אבל מסיים: לא נראה פי' זה לאחרונים כו'). שפ"ח. ועוד. וראה גם נחלת יעקב.
רש"י על שמות ו׳:א׳ - הטקסט מספריא
עתה תראה וגו'. הִרְהַרְתָּ עַל מִדּוֹתַי, לֹא כְאַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כ"א), וְאַחַר כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ "הַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה" וְלֹא הִרְהֵר אַחֲרַי; לְפִיכָךְ עתה תראה. הֶעָשׂוּי לְפַרְעֹה תִּרְאֶה, וְלֹא הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שִׁבְעָה אֻמּוֹת כְּשֶׁאֲבִיאֵם לָאָרֶץ (סנהדרין קי"א):
כי ביד חזקה ישלחם. מִפְּנֵי יָדִי הַחֲזָקָה שֶׁתֶּחֱזַק עָלָיו יְשַׁלְּחֵם:
וביד חזקה יגרשם מארצו. עַל כָּרְחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יְגָרְשֵׁם, לֹא יַסְפִּיקוּ לַעֲשוֹת לָהֶם צֵדָה; וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם וְגוֹ'" (שמות י"ב):
עתה תראה וגו׳ NOW THOU SHALT SEE etc. — You have criticised My methods of guiding the world. You are not like Abraham to whom I said. (Genesis 21:12) “for through Isaac shall seed be raised unto thee” and to whom I afterwards said, (Gen 22:2) “bring him up as a burnt offering”, and yet he did not criticise My ways, therefore, עתה תראה NOW THOU SHALT SEE — what will now be done to Pharaoh thou shalt see, but thou shalt not see what will be done to the kings of the seven nations of Canaan when I shall bring them (the Israelites) into the Holy Land (cf. Sanhedrin 111a).
כי ביד חזקה ישלחם this means: for on account of My strong hand (i. e. the strong hand which I will use against him, the ב in ביד denoting “on account of”) — which will prove strong against him he will send them away.
וביד חזקה יגרשם מארצו AND WITH A STRONG HAND SHALL HE DRIVE THEM OUT OF HIS LAND — against the will of the Israelites themselves will he drive them out of his land: they will not have sufficient time to prepare provisions for themselves for the journey. So, indeed, does Scripture state: (Exodus 12:33) “And Egypt was urgent (תחזק. lit., was strong) upon the people etc.”.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.