ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כ וישלח שיחה ב

158

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

החשש מהסכנה, די באמירה "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה" באופן של "הרחיב לו הדרך".

ז. מדוע משתמש הרמב"ם בביטוי "ירחיב לו את הדרך"?

מן הענינים המופלאים בדרך ההלכה שניתן ללמוד מפירוש רש"י:

לפי ההסבר שהובא לעיל בדברי רש"י "הרחיב לו הדרך", שאין הכוונה להאריך ולהזכיר מקום שמרוחק יותר מהמקום שאליו מתכוונים ללכת, אלא שמרחיבים את הדרך עצמה – ניתן להסביר את שיטת הרמב"ם בהלכה זו. ואלה דברי הרמב"ם²⁹:

"אם שאלו לאן אתה הולך ירחיב לו את הדרך כדרך שהרחיב יעקב לעשו, שנאמר עד אשר אבוא אל אדוני שעירה".

ואין מובן: הרי הרמב"ם הוא ספר של הלכות – ספר שבו נכתבו ההלכות בצורה ברורה כדי לדעת כיצד לנהוג בפועל. ואם כך, מדוע אין הרמב"ם מבהיר³⁰ את כוונת המילים "ירחיב לו את הדרך"³¹?

כשם שהדברים מבוארים על ידי מפרשי הגמרא³². וכן ה"בית יוסף" מנסח את ההלכה בשולחן ערוך³³ באופן ברור: "שאל לו להיכן אתה הולך, אם היה צריך לילך פרסא יאמר שתי פרסאות אני הולך".

לכאורה, ניתן היה לומר, ולפחות בדוחק, שלדעת הרמב"ם כוללות המילים "ירחיב לו הדרך" שני ענינים: המילה "ירחיב" אינה מכוונת רק כלפי הדיבור שצריך לומר לנכרי, אלא היא מכוונת גם לגבי המעשה, בדומה לנאמר "ורוח תשימו בין עדר לעדר"³⁴: צריך להתרחק בדרך מן הנכרי³⁵.

ולפי זה יובן הדיוק בלשונו של הרמב"ם: "כדרך שהרחיב יעקב לעשו שנאמר³⁶ עד אשר אבוא אל אדוני

הערות

29. הל' רוצח ושמירת נפש פי"ב ה"ח.
30. ולהעיר בעניננו שבהלכה שלפנ"ז (ה"ז) על הדין דהיו עולין במעלה או יורדין בירידה לא יהי' ישראל למטה כו' אלא ישראל למעלה כו', מוסיף ביאור "שמא יפול עליו להמיתו", שאינו בגמרא שם.
31. ראה יד מלאכי כללי הרמב"ם אות כד (וש"נ): אע"ג דהרמב"ם סידרא ולישנא דמתני' נקט .. הרמב"ם דבתראה הוא .. הו"ל לפרש ולא לסתום דבריו. אבל ראה שד"ח כללי הפוסקים (סי' ה אות א) שמסיק כהדיעות שהרמב"ם דרכו לתפוס לשון התלמוד בקיצור ומה שנפרש בלשון התלמוד נפרש בלשונו.
32. רש"י שם. ר"ן ור"ח שם.
33. יו"ד סקנ"ג ס"ג. וראה לבוש שם. משא"כ בטור שם שכתב רק "שאלו לו להיכן אתה הולך ירחיב לו הדרך".
34. וישלח לב, יז.
35. שמניח לנכרי שילך לפניו והוא ילך לאט לאט באופן שישאר רחוק מן הנכרי בדרך. ובא בהמשך להתחלת הדיבור בגמרא ורמב"ם "ישראל שנזדמן לו נכרי בדרך טופלו כו'", דאם שאלו להיכן הולך צריך להוסיף בשמירתו והגנתו, שלכן ירחיב לו הדרך, שיתרחק ממנו. וזה שירחיב לו הדרך נאמר לבסוף י"ל כי גם הבבות שבינתיים (היו עולין במעלה .. ואל ישוח לפניו) מדובר בהיותו בדרך, ובא בהמשך להדין דישראל שנזדמן לו נכרי בדרך.
36. ועד"ז בגמרא "דכתיב עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", ולא "שאמר" או "כמו שאמר יעקב" (ע"ד הלשון בתוספתא וירושלמי שבהערה הבאה).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.