156

בלבד שאינם סותרים לדבריו בתחילת פירושו "ירחיב לו את הדרך", אלא להיפך, המילים "ילך בימי המשיח" מבארות את המשמעות של "הרחיב לו הדרך" המטרה והסיום של "הרחבת" הדרך יהיו בימי המשיח.

והמשמעות של דברי רש"י "שלא היה דעתו ללכת אלא עד סכות" איננה שיעקב חשב ללכת רק עד סכות ולא יותר, הרי זה היפך מן המפורש בפסוקים, שיעקב הלך לאחר מכן לשכם וכן הלאה, אלא המשמעות היא: בהליכה המיידית, כאשר עשו הלך "לדרכו שעירה" והגיע לשם, מתכוון יעקב ללכת רק עד סכות – "נסע סוכותה", ושם הוא שהה תקופה מסויימת²², כנאמר במפורש בפירוש רש"י²³, שיעקב "שהה שם (בסוכות) י"ח חודש" – והיתה זו רק שהיה בדרך²⁴.

לפי זה צריך להבין מצד שני: מדוע מסביר רש"י בפירושו לגמרא, שהמשמעות של "ירחיב לו את הדרך" היא "אם היה צריך לו לילך עד פרסה, יאמר לו ב' פרסאות אני צריך לילך", שזוהי אמירה שאינה אמיתית?

ומכיון שלומדים זאת מ"כדרך שעשה יעקב", הרי מובן מכך, כדלעיל, שכך היה גם אצל יעקב – ועם כך, כיצד מתאים הדבר להסבר שלעיל?

ד. ההבדל בין פירוש רש"י בגמרא לבין פירושו על התורה

נוסף לכך יש לבאר את השינוי בדברי רש"י בין פירושו לגמרא לבין פירושו על התורה:

בפירושו על הגמרא אומר רש"י על המילים "ירחיב לו את הדרך", שעל ידי כך ש"יאמר לו ב' פרסאות אני צריך לילך", אז "אולי ימתין הנכרי מלהכותו עד פרסה שניה". מניסוח זה מובן, שההנחה היא שהנכרי בודאי רוצה "להכותו", וכאשר יאמרו לו "ב' פרסאות...", "אולי הוא ימתין" "מלהכותו". וכיון שלומדים זאת "כדרך שעשה יעקב", מובן, שכך היה גם אצל יעקב.

ואילו בפירושו על התורה, בפירוש על המילים "ירחיב לו הדרך" הנאמרות לגבי יעקב, מדייק רש"י בלשונו, ואומר: "אמר אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו". כלומר, מחשבה זו היתה על הספק – "אם דעתו לעשות לי רעה" – אין ודאות בכך שעשו רוצה לעשות לו "רעה".

ולכאורה, נובעות מכך גם מסקנות שונות לגבי ההלכה למעשה: האם מותר להשתמש בעצה של "הרחבת הדרך" גם כאשר יש ספק "אם דעתו (של הנכרי)