617
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)
הערות
- 1. * * -
- 2. ,באילו . . שומעה" . . .כיום . . בסיני": רמב"ם הל' חגיגה פ"ג הזו,
- 3. ויחן . . אחד: יתרו יט, ב ובפרשיי (ממכילתא. ת"י).
- 4. שבת פּאַר ראש-השנה לייענט מען , . נצבים: לקו"ת ר"פ נצבים. וראה תוספות -- מגילה לא, סעיב. טושו"ע או"ח סתכ"ח ס"ד. וראה כש"ט הוספות אות לא. וש'נ.
- 5. אחם נצבים . . מימיך . . לעברך . . אלקיך: נצבים כט, ט-יא.
- 6. לאחדים כאחד: לקו"ת שם. וראה לקויש ח"ד ע' 1141 ואילך.
- 7. צען סוגים: לקו"ת כאן (מזוהר ח"ב פב, א. -- וראה פרש"י).
- 8. קומה שלימה: לקו"ת שם.
- 9. מכתיר זיין . . דעס אויבערשטן: ר"ה טז, א, לד, ב. וזהו תוכן ענין ר"ה, כדמוכח מהבקשה בכל תפלות ר"ה (משא"כ זכרונות ושופרות) מלוך על העולם, והחתימה (וכן בקידוש) מלך על כל הארץ. ובפרש"י (במחזור וויטרי) דאומרים המלך הקדוש (גם בערבית) לפי שאמר הקב"ה תמליכוני עליכם בריה כדכתיב אני ה'א וסמיך ליי בחודש הז'. ולכן גם תק"ש, שהיא מצות היום (ר"ה כו, ב), ,העניו הראשון* שבזה הוא ש,אנו ממליכין עלינו את הבורא" (רס"ג -- הובא באבודרהם בטעמי התקיעות). ובפע"ח וסידור האריז"ל ובב"מ, שבל עשי"ת הוא בניץ המלכות. וראה המשך תרס"ו בתחלתו. סה"מ תש"ג בתחלתו.
משנה תורה, הלכות חגיגה ג׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת שנאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו':
כל הפטור מן הראייה פטור ממצות הקהל חוץ מן הנשים והטף והערל אבל הטמא פטור ממצות הקהל שנאמר בבוא כל ישראל וזה אינו ראוי לביאה והדבר ברור שהטומטום והאנדרוגינוס חייבין שהרי הנשים חייבות:
אימתי היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית והמלך הוא שיקרא באזניהם ובעזרת הנשים היו קורין וקורא כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח מהיכן הוא קורא מתחילת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ומדלג לעשר תעשר וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב ופוסק:
כיצד הוא קורא תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם ומביאין בימה גדולה ושל עץ היתה ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן וסגן לכהן גדול וכהן גדול למלך כדי להדרו ברוב בני אדם והמלך מקבלו כשהוא עומד ואם רצה ישב ופותח ורואה ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת וקורא הפרשיות שאמרנו עד שהוא גומר וגולל ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות ומוסיף שבע ברכות ואלו הן:רצה ה' אלהינו בעמך ישראל וכו' מודים אנחנו לך וכו' אתה בחרתנו מכל העמים וכו' עד מקדש ישראל והזמנים כדרך שמברכין בתפלה הרי שלש ברכות כמטבען רביעית מתפלל על המקדש שיעמוד וחותם בה בא"י השוכן בציון חמישית מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם וחותם בה הבוחר בישראל ששית מתפלל על הכהנים שירצה האל עבודתם וחותם בה בא"י מקדש הכהנים שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול וחותם בה הושע ה' את עמך ישראל שעמך צריכין להושע בא"י שומע תפלה:
הקריאה והברכות בלשון הקדש שנאמר תקרא את התורה הזאת בלשונה אף על פי שיש שם לועזות:
וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל:
יום הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו לאחר השבת מפני תקיעת החצוצרות והתחינות שאינן דוחין את השבת:סליקו להו הלכות חגיגה בס"ד:
שולחן ערוך, אורח חיים תכ״ח:ד׳ - הטקסט מספריא
לְעוֹלָם קוֹרִין צַו אֶת אַהֲרֹן קֹדֶם פֶּסַח בַּפְּשׁוּטָה, וּמְצֹרָע בַּמְּעֻבֶּרֶת, חוּץ מבה "ח מְעֻבֶּרֶת וְה"ש מְעֻבֶּרֶת שֶׁקּוֹרִין אַחֲרֵי מוֹת קֹדֶם הַפֶּסַח. וּלְעוֹלָם קוֹרִין פָּרָשַׁת בְּמִּדְבָּר סִינַי קֹדֶם עֲצֶרֶת, תִּשְׁעָה בְּאָב קֹדֶם וָאֶתְחַנַּן, אַתֶּם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְלָכֵן כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ב"ג, שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת, צְרִיכִים לְחַלֵּק נִצָּבִים וַיֵלֶךְ כְּדֵי שֶׁיִּקְרְאוּ וַיֵּלֶךְ בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְצוֹם כִּפּוּר, וְהַאֲזִינוּ בֵּין צוֹם כִּפּוּר לְסֻכּוֹת; וְסִימָן: בַּ"ג הַמֶּלֶךְ (דָּנִיּאֵל א, ה) פַּת וַיֵּלֶךְ. אֲבָל כְּשֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה בְּיוֹם ה "ז, אָז אֵין בֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְסֻכּוֹת אֶלָּא שַׁבָּת אַחַת שֶׁקּוֹרִין בָּהּ הַאֲזִינוּ, אָז וַיֵּלֶךְ עִם נִצָּבִים קֹדֶם רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְסִימָן לִפְשׁוּטָה: פִּקְדוּ וּפִסְחוּ, וְלִמְעֻבֶּרֶת: סִגְרוּ וּפִסְחוּ, מְנוּ וְעִצְרוּ, צוּמוּ וּצְלוּ, קוּמוּ וְתִקְעוּ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.