401

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

פרשת נשא"17, שתשובה עילאה היא "דיתעסק באורייתא...".

ויש לומר, שאחד ההסברים לכך הוא:

בעבודת קיום המצוות מתבטא הביטול העצמי מתוך קבלת עול מלכות שמים, שהיהודי מוכן לציית לכל מה שיצווה עליו הקדוש־ברוך־הוא, אף אם יהא הדבר כרוך בקשיים – כעבד המציית לפקודת אדונו, בלי שום שיקולים אחרים.

לעומת זאת, ההתבטלות של האדם בעסקו בתורה, היא ש"דבר ה' זו הלכה היא היא .. המדברת מתוך גרונו". ולכן "מאן מלכי רבנן"18, כי בהתבטלותו בעסקו בתורה אין הוא "כעבד המקיים מצות המלך", אלא שמציאותו עצמה היא מציאות של "מלך"19.

ויש לומר, שהתבטלות זו, של עסק התורה, נובעת משרש הנשמה כפי שהיתה "בטרם שנפחה..." מצד בחינת הנשמה כפי שירדה למטה, הרי, כנאמר בתניא20 "נשמת האדם אפילו הוא צדיק גמור... אינה בטילה במציאות לגמרי... להיות לאחדים ומיוחדים ביחוד גמור...". אך ההתבטלות והיחוד הנ"ל של עסק התורה נובעים מכך שמאירה באדם דרגת הנשמה כפי שהיא "בטרם שנפחה", שאז היא היתה "מיוחדת בו יתברך בתכלית היחוד".

ולפי זה מובן הקשר שבין תשובה תתאה לקיום המצוות – "סור מרע ועשה טוב" – ושבין תשובה עילאה לעסק התורה21:

התבטלות היהודי מצד הנשמה כפי שהיא לאחר "ויפח" – ובמיוחד22 לאחר ירידתה למטה לעולם הזה והתלבשותה בגוף – היא רק באופן שמציאות נכנעת כלפי הקדוש־ברוך־הוא, כהתבטלות של עבד כלפי מלך וכדומה.

וכיון שתשובה תתאה היא, בעיקר, שיבתו של היהודי למצבו הקודם כפי שהיה לפני החטא – "לרחוץ ולנקות נפשם מלבושים הצואים...", שגם אז הוא היה מציאות, כדלעיל, לכן קשורה

הערות

  1. 17. בזח"ג קכג, סע"א.
  2. 18. כ"ה בתו"א שבהערה הבאה (ובכ"מ) ע"פ גיטין סב, א.
  3. 19. תו"א וישב כז, ב. ולהעיר מתניא פכ"ג.
  4. 20. פל"ה (מד, סע"א ואילך).
  5. 21. להעיר, שתשו"ת דסו"מ וע"ט היא בחי' יעקב, ותשו"ע דעסק התורה היא בחי' ישראל (לקו"ת שם עד, ג ואילך) – והרי יעקב וישראל הם ב' הבחינות דנשמה המבוארות בפנים (לקו"ת ר"ה סב, ג. ובכ"מ).
  6. 22. מלשון אדה"ז (אגה"ת פ"ח) "שנפחה כו' לירד למטה" משמע ד"שנפחה" הוא בשביל "לירד למטה". ועפ"ז: גם כשנפחה כו' (לפני שירדה למטה) אינה בתכלית היחוד כמו שהיתה בטרם שנפחה. ולהעיר מהמשך תרס"ו ריש ע' תצא: שהנשמה מתצמצמת בעצמה לצורך התלבשות כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.