ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט שופטים שיחה ד

193

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־2 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

לפחות ברמז, גם בנגלה שבתורה. וכך מוצאים ענין זה, שכל מציאות העולם היא התורה וישראל, בכמה מקומות בנגלה, לפחות ברמז. ולדוגמא בדברי ה"תוספות":

ההלכה היא, שכשם ש"אין שורפין קדשים ביום־טוב"⁵³ (כי אין זה לצורך הדיוט, אלא לצורך גבוה בלבד), כך אסור לשרוף תרומה טמאה ביום־טוב⁵⁴. ושואלים ב"תוספות"⁵⁵: הרי מותר ליהנות משריפת התרומה, ומדוע, אפוא, אסור לשרוף את התרומה כדי "להסיקו תחת תבשילו", שבכך יש "צורך אוכל נפש"? ועונים בתוספות⁵⁶: הואיל ואית ביה נמי צורך גבוה (=הואיל ויש בכך גם צורך גבוה) בטל ליה צורך הדיוט אצל צורך גבוה, והוי כאילו כולו של גבוה.

בפשטות, נדרש הסבר לתירוץ זה: מדוע מבטל "צורך גבוה" את "צורך הדיוט"?

ולפי האמור לעיל, מובנים הדברים: מציאותם האמיתית של כל הדברים בעולם היא התורה וישראל, ולכן כאשר משתמשים בדבר בהתאם לתכליתו – קיום מצוה – מתבטלת⁵⁷ מציאותו החיצונית, וקיימת רק מציאותו האמיתית – המצוה. ולפיכך, כיון שמטרת שריפת התרומה היא "צורך גבוה", מתבטל "צורך הדיוט"⁵⁸.

י. החידוש במתן תורה:

נתינת כח לגלות בעולם

את מציאותו האמיתית

אך לפי זה מתעוררת השאלה מצד שני (בדומה לשאלה שלעיל בסעיף ו'): הענין שכוונת הבריאה היא "בשביל התורה ובשביל ישראל" לא התחדש במתן תורה, אלא זאת היתה תכלית הבריאה מלכתחילה. מיד בתחילת הבריאה היתה זו כל מציאותו, ומה, אפוא, חודש במתן תורה, שבגללו דוקא אז הגיע העולם למצב של "שקטה"?

ההסבר לכך הוא: הענין שכל מציאות הבריאה היא תכליתה הוא מצד הקדוש־ברוך־הוא, שאצלו "אין כח חסר פועל", כדלעיל בסעיף ח'. אך מצד הנבראים, שאצלם ה"כח" הוא "חסר פועל", אין זה נראה⁵⁹.

התכלית היא, שיתגלה בבריאה, מצד העולם עצמו, שכל מציאותו היא התורה וישראל, ואז יתאחד העולם עם אלקות בגלוי, גם מצד העולם.

הערות

53. שבת כד, ב. וש"נ.
54. שבת שם.
55. ד"ה לפי (שבת שם). ד"ה לא (פסחים מו, א). ד"ה ועל (ביצה כז, ב).
56. ביצה שם. וראה תוס' שבת ופסחים שם בסגנון אחר קצת.
57. ע"ד ביטול שיעור הכלי הנ"ל (ס"ח).
58. ע"פ המבואר בפנים יש לתרץ מה שהקשה בתוס' ביצה שם, מצליית פסחים ד"היכי דחיא יו"ט הא אית בי' צורך גבוה כי אם צלי אש" – כי מכיון דפסח "לא בא מתחילתו אלא לאכילה" (משנה פסחים עו, ב), נמצא, דאכילת הפסח היא ה"כוונה" של הצלי', ולכן אינה מתבטלת מפני ה"צורך מצוה" דצלי'.
59. כי זה שאין כח חסר פועל – הרי הפועל הוא במדרי' הכח (ראה במקומות שבהערה 49). וראה לעיל הערה 51.

מצוטט ב־2 עמודים

תורת מנחם 2

יב - שנת תשי"ד - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשי"ד. לקו"ש חי"ט ע' 193
עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"ג לקו"ש חי"ט ע' 193

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 18 עמודים.