160

תכסוף"¹⁵, ונובעת מפנימיות האור. אך עם זאת מובן, שיכולתה של ה"אתערותא דלתתא" לעורר "אתערותא דלעילא"¹⁶ נובעת מה"אתערותא דלעילא" המוקדמת¹⁷.

ולמרות שמתן הכח לעבודת "אני לדודי" היא התגלות י"ג מדות הרחמים בחודש אלול, בכל זאת, כיון שלכל דבר יש זמן המתאים לו, וזמנה של השפעת "אתערותא דלעילא" באופן כללי הוא בפסח, כדלעיל (לעומת חודש אלול שהוא, כשלעצמו, זמן העבודה מלמטה למעלה) – לכן כך הוא גם לגבי ה"אתערותא דלעילא" של אלול, שמקורה בפסח. כלומר, פסח הוא זמן של אתערותא דלעילא באופן כללי, ומכך נובעת אחר כך השפעות מסויימות יותר לכל ענין בזמן המתאים לו¹⁸ – כולל השפעת י"ג מדות הרחמים בחודש אלול.

לכן נאמרה בחג הפסח השיחה¹⁹ אודות שבת מברכים אלול, שבה נמשכים, באופן כללי, כל עניני החודש²⁰, כולל השפעת י"ג מדות הרחמים.

ג. אתערותא דלתתא באמצעות "אתערותא דלעילא"

לפי זה מובנים ארבעת הענינים בתיאור שבת מברכים אלול בשיחה הנ"ל, שמחולקים באופן כללי לשני סוגים: בהירות אור השמש – בחלק הראשון ("למרות שבדרך כלל היה זה עדיין²¹ יום שמש בהיר"). ושינוי מזג האויר, תחושת ריח־אלול, ו"משב רוח תשובה" – בחלק השני.

כי אור השמש יורד מלמעלה, ובפנימיות הענינים הכוונה היא להארה והשפעה מ"שמש הוי'", המאירה בחודש אלול כפרט מן ההמשכה הכללית של חודש ניסן, כאמור, ויתר שלושת הענינים מבטאים את התעוררות הנבראים למטה באמצעות ההארה של "שמש הוי'".

ד. הקשר שבין "רוח" ו"ריח" לבין אלול ותשובה

בקשר להתעוררות הנבראים, על ידי ההשפעה מלמעלה, מציין כ"ק מו"ח אדמו"ר שני ענינים²²: א) "כבר התחיל להיות מורגש ריח־אלול". ב) "כבר