112
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ו. במדבר – אבנים אינן חשובות, אלא סנפירין
לפי זה תובן "רשימתו" הנ"ל של הרבי מוהר"ש:
כיון שישראל היו אז הולכי מדבר, ששם אין משתמשים באבנים39 (אם כי מוזכרות אבנים – כגון אצל מקושש העצים43), ובמיוחד לא לבנין, שהרי לא בנו בנינים קבועים, כנאמר "ויסעו, ויחנו, ויסעו וכו', לפיכך חל עליהם הכלל "מסתתי אבנים אין בהם משום גזל": "ופירוש מפני שהם הפקר ואינם שייכים להבעלים", הם הפקר לחלוטין מצד החפצא, ולא רק מצד הגברא – מפני שאין בעל הבית מקפיד, כדלעיל, ואם כך, מדוע יש צורך בהיתר "פסל לך", "פסולתן שלך יהא"?
התשובה לכך היא "שם סנפירין וכאן אמר אבנים סתם", והדין ש"אין בהן משום גזל" אינו חל על סנפירין, אלא על מסתתי אבנים שאין בהן חשיבות כלל, כי פסולתן של סנפירין היא בעלת חשיבות, כמובן44, ולכן מובן שיש צורך בהיתר "אמר לו הקב"ה למשה פסל לך".
ומשמעות דברי הרבי מהר"ש "האומן קרוב יותר לזה" אינו לגבי הקדוש־ברוך־הוא – בעל הבית – כי, כאמור, אין חל כאן הדין של "אצל בעל הבית", אלא לגבי שאר בני האדם, שעל כן דוקא האומן הוא ה"קונה".
ז. הלוחות – שייכות לצבור
ניתן להסביר עוד את ההיתר "פסל לך" לגבי הלוחות:
הצורך בהיתר "פסל לך" אינו משום ש"פסולתן" שייכת לבעל הבית – הקב"ה – אלא מפני שהלוחות היו צריכים לשכון בארון שבמשכן, וככל חלקי וכלי המשכן והמקדש הם היו צריכים להיות שייכים לצבור45 (צריך למסרם לצבור יפה יפה46, מסירה לאחר עשיה, או שהם צריכים להיות שייכים לצבור כבר מלכתחילה לפני העשיה47), העשיה צריכה להיעשות בשל צבור48 –
הערות
- 39.
- 43. שלח טו, לה. לו.
- 44. להעיר שגם במדבר קנו כו' מתגרי אומות העולם (יומא עה, ב), אבל אין לומר כן במסתתי אבנים, דלכאו' אינם ראוים למכירה.
- 45. ראה גם עיון יעקב לע"י סוף ב"ק. תולדות אדם (לרמד"א טרויש אשכנזי (ירושלים תשל"ב)) לספרי בהעלותך (יו"ד, ב).
- 46. ר"ה ז, סע"א ואילך.
- 47. כדעת אבא חנין בספרי בהעלותך שם: לפי שהוא אומר בעת ההיא אמר ה' פסל לך (הפסוק דפרשתנו ולא דפ' תשא) לא היו אלא משל צבור. אבל לכאורה להדיעה במדרשים (שבהערה 8): מחצב של סנפירינון ברא לו בתוך אהלו ופסל ממנו כו' הי' זה משלו (וראה ספרי שבהערה 16), ומסרו לצבור אח"כ, ולפ"ז צ"ל דזה שאמר הקב"ה פסולתן יהא שלך היינו שאין צריך למוסרו לצבור. וראה בהמצוין לעיל הערה 45. וראה ירושלמי שקלים פ"ד ה"א (ובמפרשים שם), יומא לה, ב (ובתוד"ה ניחוש שם) מל"מ ושער המלך הל' שקלים פ"ד ה"ו, ובכ"מ. ואכ"מ.
- 48. ע"ד מזבח שצ"ל מתחילה לשם – שיבנה לשמו (וראה מכילתא ס"פ יתרו. צפע"נ עה"ת שם. וש"נ).
תלמוד ירושלמי שקלים ד׳:א׳ - הטקסט מספריא
משנה: הַתְּרוּמָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ. לוֹקְחִין בָּהּ תְּמִידִין וּמוּסָפִין וְנִסְכֵּיהֶם הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּיבּוּר. שׁוֹמְרֵי סְפִחִים בַּשְּׁבִיעִית נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר אַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. אָמְרוּ לוֹ אַף אַתָּה אוֹמֵר שֶׁאֵין בָּאִין אֶלָּא מִשֶּׁל צִיבּוּר:
הלכה: הַתְּרוּמָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ כול׳. מָה רָאָה זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְהָעָם לְהִימָּנוֹת. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה וְלֹא מָצְאוּ עֵצִים בַּלִּישְׁכָּה וְעָמְדוּ אֵילּוּ וְנִתְנַדְּבוּ עֵצִים מִשֶּׁלְעַצְמָן וּמְסָרוּם לַצִּיבּוּר וְקָרְבוּ מֵהֶן קָרְבְּנוֹת צִיבּוּר. וְהִתְנוּ עִמָּהֶן הַנְּבִיאים שֶׁבֵּינֵיהֶן שֶׁאֲפִילוּ לִשְׁכָּה מְלֵיאָה עֵצִים וְעָמְדוּ אֵילּוּ וְנִתְנַדְּבוּ עֵצִים מִשֶּׁלְעַצְמָן שֶׁלֹּא יִהֵא קָרְבָּן מִתְקָרֵב אֶלָּא מִשֶּׁלָּהֶן תְּחִילָּה. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי יוֹסֵה הִיא. דְּרִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה פְלִיגִין. בְּגוּפוֹ שֶׁלְקָרְבָּן. אֲבָל בְּמַכְשִׁירֵי קָרְבָּן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִשְׁתַּנֶּה קָרְבָּן יָחִיד לְקָרְבָּן צִיבּוּר. תַּנֵּי. [אִ]שָּׁה שֶׁעָשָׂת כֻּתּוֹנֶת לִבְנָהּ צְרִיכָה לִמְסוֹר לְצִיבּוּר. אָמַר רִבִּי אָחָא. דְּרִבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אַף הָרוֹצֶה מִתְנַדֵּב שׁוֹמֵר חִנָּם. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מַה פְלִיגִין. בְּגוּפוֹ שֶׁלְקָרְבָּן. אֲבָל בְּמַכְשִׁירֵי קָרְבָּן כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מִשְׁתַּנֶּה קָרְבָּן יָחִיד לְקָרְבָּן צִיבּוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי. אוֹתָן הַיָּמִים נוֹהֲגִין בִּשְׁעַת קָרְבָּן וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת קָרְבָּן. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּשְׁעַת קָרְבָּן. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. אָנוּ הָיִינוּ מִבְּנֵי סְנָאָה בֶן בִּנְיָמִן וְחָל תִּשְׁעָה בְאָב לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת וְדָחִינוּ אוֹתוֹ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְהָיִינוּ מִתְעַנִּין וְלֻא מַשְׁלִימִין.
הָעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים. מַתְנִיתָא דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר . אֵין הָעוֹמֶר בָּא מִן הַסּוּרִיָּא. תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד וְהַצִּיבּוּר בָּאִין מִן הָאָרֶץ וּמִחוּצָה לָאָרֶץ. מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הַיָּשָׁן. חוּץ מִן הָעוֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. שֶׁאֵין בָּאִין אֶלָּא מִן הֶחָדָשׁ וּמִן הָאָרֶץ. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא. דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. אֵין הָעוֹמֶר בָּא מִן הַסּוּרִיָּא. תַּמָּן תַּנִּינָן. עֶשֶׂר קְדוּשּׁוֹת הֵן. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְקוּדֶּשֶׁת מִכָּל הָאֲרָצוֹת. וּמַה הִיא קְדוּשָּׁתָהּ. שֶׁמְּבִיאִין מִמֶּנָּה הָעוֹמֶר וְהַבִּיכּוּרִים וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם. מַה שֶּׁאֵין מְבִיאִין כֵּן מִכָּל הָאֲרָצוֹת. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא. דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. אֵין הָעוֹמֶר בָּא מִן הַסּוּרִיָּא. תַּמָּן תַּנִּינָן. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. מֶה חָרִישׁ רְשׁוּת אַף קָצִיר רְשׁוּת. יָצָא קְצִיר הָעֹמֶר. שֶׁהוּא מִצְוָה. הֲוֵי מָאן תַּנָּא שׁוֹמְרֵי סְפִחִים בַּשְּׁבִיעִית נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. לֹא מָצָאוּ בְסוּרִיָּא מְבִיאִין אוֹתוֹ מִסְּפִחִין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הָהֵן עוֹמֶר מָהוּ שֶׁיִּזָּרַע לָכֵן מִתְּחִילָּה. רִבִּי חִיָיה בַּר אָדָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֹא נִמְצָא כְקוֹמֵץ עַל הַשְּׁיֵרִיים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין. אָמַר לֵיהּ. נַעֲשֶׂה כַחֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁהֵן בָּאִין בְּטוּמְאָה וְאֵינָן נֶאֱכָלִין בְּטוּמְאָה.
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוֹטֵל מָעוֹת מִן הָשּׁוּלְחָנִי וְנוֹתֵן לַקּוֹצְרִין וּלְשׁוֹמְרִין עַד שֶׁלֹּא יַקְרִב הָעוֹמֶר. מֵבִיא מָעוֹת מִתְּרוּמַת הִַלִּשְׁכָּה וּמְחַלְלָן עָלָיו. וְטָבוּ כֵן. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. כָּל מַה שֶׁיִּתֵּן הֵן הֵן דָּמֶיהָ מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. תַּנֵּי. אַף בְּפַתָּחֵי אֲבָנִים כֵּן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. נוֹטֵל מָעוֹת מִשּׁוּלְחָנִי וְנוֹתֵן לַחוֹצְבִין וּלְסַתָּתִין עַד שֶׁלֹּא תִינָּתֵן עַל גַּבֵּי הַדֹּימוֹס. [אַחַר כָּךְ] מֵבִיא מָעוֹת מִתְּרוּמַת הִַלִּשְׁכָּה וּמְחַלְלָן עָלֶיהָ. וְטָבָא הִיא כֵן. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּל מַה שֶׁיִּתֵּן הֵן הֵן דָּמָיו מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה.
משנה תורה, הלכות שקלים ד׳:ו׳ - הטקסט מספריא
מי שהתנדב לשמור בחנם אין שומעין לו משום בעלי זרוע שמא יבואו ויטלום מהן. לפיכך תיקנו להם חכמים שיטלו שכר מן הלשכה כדי שיפרשו הכל מאותו מקום שאלו שומרים שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 21 עמודים.
- אגרות קודש כרך א פה יומא לה, ב
- אגרות קודש כרך יד ה'ס יומא לה, ב
- אגרות קודש כרך יז ו'תקב יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך לג הוספות ימי הקיץ מאותו ספר יומא לה, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך לב אחרי שיחה ב מאותו ספר יומא לה, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך לד עקב שיחה א מאותו ספר יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך ב חג השבועות שיחה א מאותו ספר יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך כג בהעלותך שיחה ג מאותו ספר יומא לה, ב
- לקוטי שיחות כרך כו פקודי שיחה ב מאותו ספר יומא לה, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י יומא לה, ב
- תורת מנחם ליל ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, אחרי קבלת שבת, ה'תשכ"א יומא לה, סע"ב
- תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"א יומא לה, סע"ב
- תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"א יומא לה, ב
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד יומא לה, ב
- תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ז יומא לה, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעח שיכול לכבות הנר בשביל החולה ד יומא לה, רע"א
- שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק שלישי ג יומא לה , ב
- שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק שלישי (א) יומא לה, ב
- שיעורי הלכה למעשה הלכות ברכת הנהנין יומא לה, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעח שיכול לכבות הנר בשביל החולה יומא לה, רע"א
- תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תשל"ג יומא לה, ב