ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יט עקב שיחה ב

96

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

השאלה: מדוע אין רש"י מפרש את המילים "כל המצוה", כמפרשים אחרים¹⁹, שהן מכוונות לנאמר בפסוקים הקודמים²⁰ "פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמוד... ולא תביא תועבה אל ביתך..." – איסור עבודה זרה – ולכן (כיון שמדובר במצוה אחת²¹) אומרת התורה "המצוה" בלשון יחיד; ומצד שני נאמר על כך "כל" ונקראת גם "מצוה" באופן סתמי, כפי שפירש רש"י לפני כן²²: "שקולה עבודת אלילים כנגד כל המצוות כולן, והנזהר בה²³ כשומר את כולן", ולפי זה מובנת הלשון "כל המצוה", בה"א הידיעה – המצוה שעליה מדובר בפסוקים הסמוכים²⁴.

ההסבר לכך הוא: בפסוקים הקודמים אומר משה לישראל, שהם יקבלו את ארץ ישראל "ונתן מלכיהם בידך"²⁵, ומזהירם ש"פסילי אלהיהם תשרפון... ולא תביא תועבה...". כלומר, איך להזהר לאחר הכניסה והכיבוש של ארץ ישראל.

לכן אין סביר לומר שבמילים "כל המצוה" הכוונה היא לציווי הקודם אודות "פסילי אלהיהם תשרפון... ולא תביא תועבה..." – כי בפסוק זה ("כל המצוה...") נאמר בהמשך "למען תחיון... ובאתם²⁶ וירשתם את הארץ", שעל ידי "תשמרון לעשות" "כל המצוה" יזכו מאוחר יותר להיכנס ולרשת את ארץ ישראל, ואילו הציוויים שלפני כן אמורים לגבי התקופה שלאחר "באתם וירשתם את הארץ". (אם כי ניתן לומר בדוחק, שהכוונה בכך היא לאיסור עבודה זרה בכלל, ולאו דוקא לאחר הכניסה לארץ²⁷).

הערות

19. ראה ל"ת וספר הליקוטים להאריז"ל עה"פ. ולהעיר מלקח טוב ורבינו בחיי עה"פ. ש"ך עה"ת ד"ה עוד כל בסופו. ובחזקוני "אלא תחמוד קאי" ובפענח רזא: רמז לך שהעובר על חרם כאלו עבר על כל המצות כו'. וראה לקמן הערה 21.
20. ז, כה־ו.
21. אבל להעיר ש(בדרך ההלכה) נמנו – מיוסד בפסוקים הנ"ל ב' מצות ל"ת (סהמ"צ להרמב"ם ל"ת כב, כה. חינוך מצוה תכח תכט) "לא ליהנות בתכשיטין שיקשטו בהן לע"ז כו' לא תחמוד כסף וזהב עליהם" (ל"ת כב). "מחבר דבר מע"ז אל ממוננו אבל נרחיק ממנה כו' ולא תביא תועבה אל ביתך" (ל"ת כה). ולהעיר שבל"ת וספר הליקוטים שם הובאו הכתובים "פסילי אלקיהם תשרפון באש ולא תביא תועבה וכו' לז"א אם תשקצנו ותתעבנו כל המצוה תשמרון מעלה כו'". ובלק"ט "מלמד ששקולה נתיצת ע"ז כנגד כל המצוה", ובבחיי "כל המשקץ כו'". ובפשטות כל המצות השייכות לאיסור ע"ז קורא "כל המצוה" – לשון יחיד.
22. משפטים כג, יג. וראה פרש"י שלח טו, כג (וראה שם כב ד"ה וכי תשגו וגו'). פרש"י ראה יא, כח.
23. שי"ל הכוונה לכל פרטי המצות השייכות לע"ז – ראה לעיל הערה 21.
24. או המצוה הידועה – ע"ז. בדקדוקי רש"י (מירא דכיא) כאן: דלפי הפשוטו הוה ההא של המצוה הא הידיעה המצוה הנזכרת מקודם. והיינו שמפרש כן בפרש"י "כפשוטו". אבל לכאורה דוחק לומר שתיבת "כפשוטו" תורה ע"ז, ואולי כוונתו לפירוש הפשוט של התיבה., או לכל המצות הנזכרות קודם.
25. ז, כד.
26. ועפ"ז מובן שאין מסתבר ש"כל המצוה" קאי רק ע"ז ש"פסילי אלקיהם תשרפון גו' לא תחמוד גו' ולא תביא תועבה" בזמן הכבוש והירושה, שהרי נאמר "למען תחיון גו' ובאתם גו'". וראה בעלי ברית אברם פרשתנו עה"פ.
27. אלא שע"ז כבר הזהירם אח"כ ח, יט "אם שכח תשכח גו' ועבדתם גו' אבד תאבדון". ולכאורה דוחק לומר שכאן הזהירם על העתיד, היינו שמעתה תשמרון בלבבכם, שתקבלו על עצמכם לעשות אחרי כן (פסילי אלקיהם גו') שזה תחשב לזכות שעל ידי כן תזכו לירש את הארץ – כבאלשיך כאן – שלא מצינו בפרש"י ד"תשמרון לעשות" ענינו שמירה בלב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.