83

וכדומה, אלא בסמוך לברייתא המובאת בהמשך לאמירת בנות ירושלים, מובן, שמאמר זה קשור לתוכן הברייתא לגבי שלוש האמירות של בנות ירושלים.

ה. המחלוקת בין רש"י

לתוספות לגבי "ואמר..."

בסוף המסכת מוצאים דבר מופלא גם בפירושי רש"י ו"תוספות":

על המילים "מראה באצבעו" מסביר רש"י: "ואומר זה ה' קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו", גם ב"תוספות" נאמר בדומה לכך, ואלה דבריו: "כל אחד ואחד מראה הקב"ה באצבעו, שנאמר הנה אלקינו זה קוינו לו... נגילה ונשמחה בישועתו.

תמוה ביותר: מה מוסיפים דברי רש"י והתוספות^* על מה שמפורש בגמרא¹⁷?!

ויש לומר, שרש"י ותוספות נחלקים בפירושם למילים "שנאמר ואמר ביום ההוא הנה...":

רש"י מפרש, שהגמרא לומדת מפסוק זה, שלא זו בלבד ש"כל אחד ואחד מראה באצבעו"¹⁸, אלא שהם גם יאמרו בשעת מעשה את מילות הפסוק "זה ה'...", לכן מוסיף רש"י על לשון הגמרא, ואומר "מראה באצבעו, ואומר (זה ה'...)". כלומר, בעת המחול יהיו שני הענינים: (א) מראה באצבעו, (ב) ואומר: זה...¹⁹.

על כך אומר ה"תוספות": "כל אחד ואחד מראה הקב"ה באצבעו, שנאמר הנה אלקינו זה...". הוא משמיט את תחילתו של הפסוק "ואמר ביום ההוא". בכך הוא מתכוון להבהיר (א) שהגמרא מתכוונת להוכיח רק את זאת ש"מראה (הקב"ה) באצבעו". (ב) שתחילת הפסוק "ואמר ביום ההוא" (האמירה) אינה קשורה לכאן²⁰.

וצריך להבין: מהן הסברות של שתי שיטות אלו, שבמחלוקת בין רש"י לתוספות, אם אמירת הצדיקים קשורה לכאן, אם לאו²¹?

ו. המשנה – מעלה רוחנית כללית, הברייתא – מעלה פרטית

ההסבר לכך הוא:

מובן, שהענין של "בנות ירושלים