75

לפי ר"ג וראב"ע ור"י, אם יש עכשיו פגם בעצם קידוש השם (למרות שאין זה חילול השם, כי בין כך ובין כך אין קידוש שם ישראל ושם שמים לאחר החורבן), הרי אין להתחשב בכך שמאוחר יותר ינבע מכך הידור והוספה בקידוש השם. לפיכך "התחילו בוכין".

אך שיטת ר"ע היא, שההידור בכללות המצוה הוא המכריע, ולכן הידור מאוחר יותר גובר על הפגם העכשווי בעצם קידוש השם – פרט במצוה. לפיכך "משחק".

יא. דברי רבי עקיבא "כל דעביד רחמנא..." – רעה שתוצאתה טובה

כך הוא באופן כללי. בפרטיות יש חידוש בסיפור השני על הראשון בכל שלושת הפרטים הנ"ל: כל דעביד רחמנא לטב עביד, ההתחשבות לגבי ההווה בתוצאות שבעתיד, הכרעת פרט במצוה או הידור בכללות המצוה. כדלהלן.

דברי ר"ע "כל דעביד רחמנא לטב עביד" מכוונים לדבר שבהווה הוא רע, אלא שכוונתו היא לטוב. כפי שנראה מהדוגמא שמביאה הגמרא⁶² על ר"ע עצמו: הוא לן בשדה שמחוץ לעיר, ואבד את חמורו ותרנגולו, ונרו כבה – ומכך נבעה אחר־כך טובה של הצלת נפשו. כלומר, המעשה עצמו הוא צער, אך הוא למען טובה⁶³.

בהתאם לכך מובן הדין שאומרת הגמרא⁶⁴, שכאשר פוגעת באדם רעה, למרות שמאוחר יותר יצא מכך טוב "כגון שבא לו שטף על שדהו, אף־על־פי שכשיעבור השטף היא טובה לו שהשקה שדהו"⁶⁵, צריך לברך ברוך דיין האמת, כי "השתא מיהא רעה היא"⁶⁶.

בענין של "לומר כל דעביד..." מסכימים גם ר"ג וראב"ע ור"י עם ר"ע.

החידוש בעניננו הוא, שרבי עקיבא לא ראה ברעה "שועל שיצא מבית קדש־הקדשים" רק תוצאה טובה, אלא ראה אותה עצמה כחלק⁶⁷ והתחלה⁶⁸