ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח מסעי שיחה ב

399

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שיחה ב

מסעי

א. איסור היציאה מארץ ישראל

על הפסוק¹ "והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה", אומר הרמב"ן: "על דעתי זו מצות עשה היא יצוה אותם שישבו בארץ וירשו אותה כי הוא נתנה להם .. ומה שהפליגו רבותינו במצות הישיבה בארץ ישראל ושאסור לצאת ממנה .. בכאן נצטווינו במצוה הזו". יתירה מזו: בהשגותיו והשלמתו לספר המצוות של הרמב"ם כולל הרמב"ן מצוה זו במנין המצוות², כמצוה בפני עצמה (שלא כשיטת הרמב"ם). והוא מאריך בזה ואומר, שזהו הטעם לדברי הגמרא³ "כל היוצא⁴ ממנה (מארץ ישראל) ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה שנאמר⁵ כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' גו'".

אמנם, למרות שהרמב"ם אינו מונה את ישוב הארץ כו' במנין המצוות, ב ^* וכלל אינו אומר שזו מצוה⁶, עם זאת, מוצאים ברמב"ם כמה הלכות⁷ באיסור היציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ⁸. וביניהם ההלכה⁹: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עכו"ם ואל ידור בחוצה לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל היוצא לחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלקים אחרים".

ב. דברי הרמב"ם באיסור היציאה מבבל

כדי להבין את שיטת הרמב"ם, יש לבאר תחילה את המשך וסיום דברי הרמב"ם בהלכה האמורה:

"כשם שאסור לצאת מהארץ לחו"ל כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר¹⁰ בבלה יובאו ושמה יהיו".

ומקור הלכה זו (כפי שציין הכסף־משנה) במסכת כתובות, שבגמרא שם

הערות

1. פרשתנו לג, נג. – בכמה ענינים דלקמן (בפנים ובהערות) – ראה ג"כ אנציקלופדיא תלמודית ערך א"י, וש"נ. ארץ חמדה (אה"ק, תשי"ז) שער א'. ובפרט שם סי' ה'.
2. מ"ע ד. וראה גם רמב"ן אחרי יח, כה.
3. כתובות קי, ב.
4. בגמ': "כל הדר בחו"ל כו'". וראה לקמן הערה 56.
5. ש"א כו, יט.
*. וסיום מס' כתובות.
6. וראה מג"א לסהמ"צ שם. ובהנסמן לקמן הערה 57.
7. הל' מלכים פ"ה ה"ט ואילך.
8. וגם הדינים שבמשנה (כתובות שם. הובא ברמב"ן פרשתנו) הכל מעלין לא"י כו' – רמב"ם פי"ג מהל' אישות הי"ח ואילך. וראה רמב"ם הל' עבדים פ"ח ה"ט.
9. הלכות מלכים שם הי"ב.
10. ירמי' כז, כב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.