ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח מטות שיחה ד

388

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

אך כשמשתמשים ב"מטות", בתוקף, כדי להכניע ולהפוך את הנפש הבהמית לטוב, להיפך מטבעה, שעל־ידי כך "נפסד כל צורתו", ובמיוחד באמצעות אתהפכא של חושך הגלות – אז נגרמת עליה בלתי מוגבלת, מושלמת, גם בנפש האלקית, באופן של בכל מאודך, יותר מן ה"מאוד" של הנפש האלקית, כי כך מתאחד היהודי עם עצמותו ית', כביכול⁶⁶.

יא. תכלית ימי בין המצרים – הפיכתם לששון

לפי זה מובנת משמעות חלותו של י"ז תמוז, היום הראשון של בין המצרים⁶⁷, בשבת פ' בלק:

תכלית ימי בין המצרים היא: "והפכתי אבלם לששון" – ימי התענית עצמם ייהפכו לששון ולשמחה⁶⁸.

יש לומר שדבר זה רמוז בכך שהקדוש־ברוך־הוא הראה לנביא ירמיהו "מקל שקד" כי "שוקד אני על דברי לעשותו"⁶⁹, שזהו, כדברי חז"ל, רמז לכ"א ימי בין המצרים, בדיוק כפרי השקד ש"משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום"⁷⁰,

ובכך רומז הקדוש־ברוך־הוא לא רק להיפך הטוב, אלא בעיקר לכוונת הענין, שיהא "מקל שקד" מצד מעלתו, כהסבר אדמו"ר הזקן⁷¹ לענין "פרח מטה אהרן .. ויגמול שקדים", שהסיבה לכך היא, שזה מצביע על מהירות ועוצמת ההשפעה למטה.

כשי"ז בתמוז, ותשעה באב, חלים בשבת, הרי דוחה השבת את התענית⁷², ובנוסף לכך היא הופכת את היום של בין המצרים⁶⁷ ליום ש"מצוה לשמחו⁷³ ולענגו", בדומה לענין והפכתי אבלם לששון⁷⁴.

במיוחד כאשר זהו תוכן יום השבת בכלל, כנאמר בתורת כהנים⁷⁵ על

הערות

66. נוסף לזה: מכיון שבאתהפכא דוקא נשלמת הכוונה שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים [תנאי רפל"ו. וראה שם בהמשך לזה "שכך עלה ברצונו ית' להיות נח"ר לפניו ית' כד אתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא"] – שתענוג זה הוא בעצמותו – הרי עי"ז מתיחד, כביכול, עם עצמותו. משא"כ התשובה והאהבה בנפה"א שגם בירידתה למטה היא דבוקה באלקות – הוא דוגמת ענין לגלות שלימות כוחותיו ית' שהוא רק בבחי' הגילויים (ראה לקו"ש ח"כ ע' 284 הערה 30. וראה שם בפנים ע' 4־382). וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 265.
67. להעיר מהדיעות אם מברכין שהחיינו כשחל י"ז תמוז בשבת – מג"א או"ח סי' תקנא סקמ"ב. ברכ"י שם אות יא. שד"ח אסיפת דינים מערכת בין המצרים בתחלתה. ובפאת השדה שם אות ב'.
68. ירמי' לא, יב. טור או"ח סוף הל' תענית (סו"ס תקפ).
69. ירמי' א, יא־יב.
70. רש"י שם, קה"ר עה"פ (יב, ז) וישב העפר. זו"ח שה"ש (סא, ג) איכה (צג, א).
71. לקו"ת ס"פ קרח.
72. ולהעיר דתענית שנדחה (גם דתשעה באב) אינו חמור כולי האי – ראה שו"ע או"ח סי' תקנט ס"ט ובנ"כ שם.
73. ספרי בהעלותך י, יוד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 72 הערה 31.
74. בסליחות לי"ז תמוז "הפך לנו לשמחה ולששון". ובסה"ש ה'ש"ת ס"ע 157 (בהמשך להקביעות (דתר"מ) כבשנה זו (תשל"ח) שחל בשבת): זאל נדחה ווערן באמת ויהפך לששון ולשמחה.
75. בחוקותי כו, ו. וביל"ש שם רמז תערב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.