273
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בפשטות, להוכיח שהמלך המשיח בודאי יבוא, אלא שביאתו מוזכרת בתורה. ומכך מוכח, שמי ש"אינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו" הרי "לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו" –
ואם כך, מדוע חשוב לציין כאן ש"נבא בשני המשיחים", גם "במשיח הראשון שהוא דוד", ובמיוחד מדוע חשוב לפרט את כל הביטויים הכפולים בפסוקים, אשר בראשון מביניהם הכוונה היא למשיח הראשון ובשני – למשיח אחרון?
ד. השאלה על ההוכחה מערי מקלט
בהמשך לכך, אך בהלכה נפרדת, אומר הרמב"ם: "אף בערי מקלט הוא אומר21 אם ירחיב ה' אלקיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו', ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקדוש־ברוך־הוא לתוהו".
ידוע, שגם החלוקה בין ההלכות ברמב"ם היא מדוייקת. ויש להבין: מדוע מביא הרמב"ם הוכחה זו בהלכה בפני עצמה ולא בהלכה הקודמת ביחד עם שתי ההוכחות האחרות מן התורה? ואם ראוי שכל הוכחה תיכתב בהלכה נפרדת, הוא צריך היה להביא גם את ההוכחה מפרשת בלעם בהלכה נפרדת*.
וכן: מדוע מדייק הרמב"ם בציון מקור הפסוק, ובמיוחד במילים "אף בערי מקלט הוא אומר" ולא "(אף) בפרשת שופטים"22, בדומה לדבריו לפני כן "בפרשת בלעם"?
ה. מהי כוונת הביטוי
"בשני המשיחים"?
כן יש להבין את הביטוי 23 "בשני
הערות
- 21. שופטים יט, ח־ט.
- *. וראה לקו"ש שנסמן לקמן הערה 67. לקו"ש חל"ד ע' 114 ואילך.
- 22. שהרי בנוגע לערי מקלט ישנה עוד פרשה לפנ"ז (מסעי לה, ט ואילך. וראה גם פ' ואתחנן ד, מא ואילך), שמהלשון "בערי מקלט נאמר" אינו ברור מקומו בתורה (גם אם הי' נאמר "בפרשת ערי מקלט").
- 23. עוד יש לדייק בלשון הרמב"ם: א) "בפרשת בלעם", והרי אין דרכו לציין המקור, וכמו שלא כתב בהפסוק שהקדים ושב ה"א, "שהרי נאמר בפרשת אתם נצבים", ב) הלשון "ושם נבא" למאי נפק"מ (ודוחק גדול לומר, כיון שמקדים "פרשת בלעם" צריך לבאר ד"שם נבא"). לכאורה י"ל שהוסיף "ושם נבא"*, בהתאם למש"כ לפנ"ז "כופר .. בתורה ובמשה רבינו", ע"ז ש"כופר .. בתורה" כ' "שהרי התורה העידה עליו כו'", וע"ז שכופר "במשה רבינו" כ' "אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא" (ולא "ואף בלעם נבא" (כבקרית ספר לרמב"ם שם)) וכוונתו לנבואת משה (וכן משמע בפיה"מ אבות (פ"ד מ"ג) "וכן דוד כו' ושיעדו הש"י לנו ע"י משה רבינו והוא הכוכב אשר דרך מיעקב כמו שביארו רז"ל". ולהעיר משל"ה (פרשתנו שסב, ב) בפי' הגמ' (ב"ב יד, ב) "משה כתב ספרו ופרשת בלעם". ולהעיר משו"ת חת"ס יו"ד שם), היינו שכופר בתורה ובנבואת משה (ונק' אפיקורוס וכופר) אף שגם תורה היא בכלל נבואת משה** (ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ח***) ועפ"ז יתורץ לכאו' ג"ז שהביא הראי' מערי מקלט בהלכה בפ"ע, כי זוהי ראי' נוספת מסברא "ומעולם לא הי' דבר זה ולא צוה הקב"ה לתוהו", ואינו שייך ל"כופר .. בתורה ובמשה רבינו". וגם מובן מה שכתב "בערי מקלט הוא אומר" ולא "בפרשת שופטים נאמר" וכיו"ב, להדגיש שאי"ז שייך לכופר בתורה כו'. אבל מובן שג"ז דוחק ואכ"מ. וראה לקמן בפנים סי"א.
- . לכאורה י"ל באו"א (ועפ"ז מובן הצורך להוסיף ראי' זו "אף בפרשת בלעם" על מש"כ לפנ"ז "שהרי התורה העידה עליו" – דפ' נצבים), שבזה מוכיח שמוכרח להתקיים, כי ההבטחה של תורה יתכן שלא תתקיים שמא יגרום החטא (ברכות ד, א) משא"כ בנבואה שהנבואה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר (רמב"ם הל' יסוה"ח פ"י ה"ד) – ראה גו"א וישלח לב, ח (ובגבורת ה' פ"ז). אבל נוסף ע"ז שכבר נת"ל (בפנים ס"ג) שהרמב"ם כאן לא בא להוכיח אמיתת הענין שבוודאי יהי', כ"א איך שהוא כופר בתורה ובמשה רבינו, וא"כ אין נוגע הענין דנבואה – הרי החילוק בין ההבטחה דאפשר שתתבטל שמא יגרום החטא לנבואה לטובה כו', מפרש הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ שהיינו החילוק במה שבין ה' לנביא עצמו (שבזה אפ"ל שיגרום החטא) לזה שיאמר ה' להבטיח לבנ"א טובה בסתם, שבזה א"א שלא תתקיים ההבטחה.
משנה תורה, הלכות תשובה ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
שלשה הן הנקראים אפיקורסין:* האומר שאין שם נבואה כלל ואין שם מדע שמגיע מהבורא ללב בני האדם, * והמכחיש נבואתו של משה רבינו, * והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני האדם.כל אחד משלשה אלו הן אפיקורוסים.שלושה הן הכופרים בתורה:* האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד, אפילו תיבה אחת, אם אמר משה אמרו מפי עצמו, הרי זה כופר בתורה, * וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה, והמכחיש מגידיה, כגון צדוק ובייתוס, * והאומר שהבורא החליף מצוה זו במצוה אחרת, וכבר בטלה תורה זו אע"פ שהיא היתה מעם ה', כגון ההגרים.כל אחד משלשה אלו כופר בתורה.
משנה תורה, הלכות יסודי התורה י׳:ד׳ - הטקסט מספריא
דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו ואין אומרים הנה דבר ולא בא שהקדוש ברוך הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה או שתלה להם כחזקיה אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו וזה מפורש במסכת שבת הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.