268

בשאלה כללית, גם בהלכה⁴⁷: מה גובר על מה – מעלה גדולה יותר שתהיה בעתיד, או מעלה קטנה יותר שקיימת כבר בהווה⁴⁸.

לפי הפירוש הראשון יוצא, שב"כעת יאמר ליעקב ולישראל" הכוונה היא ש"ראויים הם לברכה", וקללה כלל אינה אפשרית, עקב המעלה הגדולה ש"תגלה חיבתן לעין כל" ו"מחיצתן לפנים ממלאכי השרת", אך זהו יתרון ש"עתיד להיות".

ואילו לפי הפירוש השני יוצא, שמעלתם אינה גדולה כל־כך, ויש אפשרת לכך שהקדוש־ברוך־הוא כועס ותיתכן קללה, אך כיוון ש"נמסר להם על־פי נביאיהם מה היא גזירת המקום" הם נזהרים שהיא תתבטל ולא תתבצע למעשה. אך מצד שני זוהי מעלה הקיימת בכל עת – בהווה.

לפי זה יוצא, לכאורה, שמסדר הפירושים ברש"י ניתן להכריע שלפי דעתו בדרך הפשט, חשובה יותר מעלה גדולה בעתיד מאשר מעלה קטנה יותר בהווה.

אך לאמיתו של דבר אי־אפשר ללמוד זאת מפירוש רש"י, כי: א) רש"י מפרש זאת על דברי בלעם, נביא באומות העולם בדוגמת נביאי ישראל^*, ולכן המעלה ש"נמסר להם על־פי נביאיהם" אינה גדולה כל־כך כלימוד "מפיו" של הקדוש־ברוך־הוא. ב) ועיקר: לפי הפירוש הראשון אין זו רק מעלה שתהיה לעתיד, אלא מעלה גם בהווה, אך בעתיד יתווסף ש"תגלה חיבתן לעין כל".

לפיכך אין מכאן הוכחה לכך שענין שבו המעלה רק תיעשה בעתיד מכריע את ההווה.

יא. התמיהה "ואונקלוס לא תרגם כן"

לפי כל האמור לעיל רואים שהתוכן העיקרי של כל דברי בלעם הוא המעלות המופלאות של ישראל.

את זאת הוא היה מוכרח להדגיש שוב ושוב כדי להצדיק את סירובו להפצרות החוזרות ונישנות של בלק "ארה לי" "וקבנו לי" וכו'.

לכן גם לפי הפשט וגם לפי הדרוש והרמז, "משלו" – פירוש הפסוקים הוא שמדובר כאן על מעלתם של ישראל.

לפיכך מביע רש"י את התמיהה: במקומות רבים בכל הפסוקים בפרשתנו⁴⁹ פירושו הוא "כתרגומו" "וכן תרגם אונקלוס" (או בצירוף פירוש נוסף),

יוצא מן הכלל פסוק זה, שבו התמיהה היא ש"ואונקלוס לא תרגם