226

ט. דוקא בג' תמוז מתבטאת השפעת האלקות על הגשמיות

ממש

לפי כל האמור לעיל ניתן להסביר את הקשר של ג' בתמוז במיוחד, לפרשת קרח:

בי"ב וי"ג תמוז, כאשר שחררו את הרבי לגמרי, גם מן הגלות בקאסטראמא, לא ניכר בגלוי שהפצת התורה והיהדות השפיעה גם על ה"תחתונים" שאסרו אותו, שגם הם יסכימו לכך, שהרי אז יצא הרבי בגלוי מד' אמותיהם (גם אם במדינה ההיא בכלל הם פעלו נגד יהודים ויהדות).

דוקא בג' תמוז, כאשר הם שלחו אותו לגלות בקאסטראמא, ובנסעו לשם, אף לפני הגיעו לשם ארגן ששם יאספו ילדים ויפתחו "חדר", תיקן מקוה־טהרה⁷⁴, ואמר שם דברי חסידות⁷⁵, וכדומה –

דוקא בכך הודגש שגם ה"תחתונים" ממש, בדרגתם הנחותה ביותר, בעוד הם מחזיקים את הרבי בגלות, "מסכימים" עם הפצת התורה והיהדות של הרבי –

בדומה לתיקון המושלם שהסיר וביטל את מחלוקת קרח, שגם דברים גשמיים, במצב שבו הם שרויים, של "תחתונים" ממש, הם בפנימיותם – אלקות.

י. השאלות על דברי הרבי הריי"צ לפני יציאתו לקאסטראמא

לפי כל האמור לעיל, יש לומר, ששלושת הענינים הללו, אשר ביטלו ותיקנו את מחלוקת קרח, רומזים באופן כללי לדברי התורה שאמר הרבי בהשתחררו מן המאסר, לפני נסיעתו לקאסטראמא⁷⁶, ואלה דבריו (בתרגום חפשי):

"אנו מבקשים מה' יתברך, "יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו"⁷⁷, שה' יתברך יהיה עמנו כאשר היה עם אבותינו, אף שאין אנו כאבותינו, אשר היו בעלי מסירות נפש בפועל ממש למען תורה ומצוות וכו'".

ולכאורה, יש להבין: א) מדוע לשון הבקשה היא "יהי ה' אלקינו עמנו...": מובנת הזכרת שם הוי', שמשמעותו שהקדוש־ברוך־הוא הוא הווה ויהיה ברגע אחד⁷⁸, שם זה מורה על דרגת אלקות הנעלית מן העולם, ולכן יש צורך להוסיף ולציין שהוא "עמנו". אך לא כן שם אלקים שמשמעותו היא שהקדוש־ברוך־הוא הוא "תקיף ואמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים"⁷⁸, ומשמעות הביטוי "אלקינו" הוא שהקדוש־ברוך־הוא עמנו – ולכאורה לא הכרחי להוסיף את