174

ו"חלק ה' עמו"²³ ואינו נעשה מוגבל להנהגת הטבע, יכול, כאשר צריך, להתעלות אל מעבר למגבלות הטבע.

ועל כך ביקש משה רבינו "ועתה יגדל נא כח אדנ־י": שם אדנות הוא המקור להנהגת הטבע (כפי שמסביר אדמו"ר הזקן²⁴, שמ"מדה זו ושם זה" מתהווה העולם באופן שהוא נראה כאילו הוא "יש גמור ודבר נפרד בפני עצמו"), אך יחד עם זאת מצביע שם זה על כך שהקדוש־ברוך־הוא הוא "אדון לכל בריותך" – הוא האדון ובעל הבית על הבריאה כולה (וביכולתו לשנותה בהתאם לרצונו יתברך).

המרגלים, בטענם ש"אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו..." פגמו בשם אדנ־י, באדנותו של הקדוש־ברוך־הוא על הבריאה, ולפיכך ביקש משה רבינו "ועתה יגדל נא כח אדנ־י" – שהכח של אדנ־י, היותו של ה' בעל הבית על הנהגת הטבע, יתגלה ויתגדל²⁵.

ה. הפגם בהכרה באדנותו של הקב"ה קשור לפגם בהכרת מעלת עם

ישראל

הפגם של המרגלים בהכרה ש"אתה אדון לכל בריותך", שאדנותו של הקדוש־ברוך־הוא על העולם איננה מוגבלת ח"ו בדרכי הטבע, כרוך בפגם שהיה להם בהכרת מעלתו של עם ישראל, שגם בהיותם בעולם אין הם כבולים להגבלות הטבע.

לפי הנחתם קיימת מעלתם של ישראל בקשר שלהם אל הקדוש־ברוך־הוא רק כאשר נמצא היהודי בבית המדרש ובבית הכנסת והוא עוסק בתורה ובתפילה, או כאשר הוא עוסק בקיום המצוות.

ואילו כאשר מתעסק יהודי בענינים טבעיים, וכלפי חוץ נראה שהוא מתנהג בדיוק כלא־יהודי, להבדיל – הרי כאן אין ח"ו שום יתרון ליהודי על פני הגויים.

וכיוון שהם לא הכירו במעלתן של נשמות ישראל "חלק אלקה ממעל ממש", וביכולתן להתעלות אל מעבר לטבע תוך כדי היותם בטבע, לכן היתה פגומה אצלם גם ההכרה בכך שהקדוש־ברוך־הוא הוא "אדון לכל בריותך", שבתוך הטבע עצמו קיימת אלקות שלמעלה מן הטבע.

וזהו ההסבר למאמר הזוהר "זכאי אינון ישראל...":

"הגדלת" "כח אדנ־י", כפי שהיא מתבטאת לגבי עם ישראל, מביאה למעלתם בהשוואה ל"עמין עכו"ם עלמא": אפילו כאשר נמצאים בני ישראל בהעלם ובהסתר העולם²⁶,