158
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שכוונתו של הקדוש־ברוך־הוא תתבצע בכל פרט של עולם העשיה?
[אילו לא היתה כוונה זו מבוטאת בדיבורו ית', ניתן היה לתרץ, שכיוון שהרצון נשאר במחשבתו ית' (הנעלית מן ה"זולת" – העולם), אין הוא מחייב את האדם44;
אך כיוון שרצונו של ה' שיעסקו בעבודת המעשה הובע בגלוי בציווי בדיבור, הרי דיבורו45 של הקב"ה הוא מעשה44, וכיצד יתכן שיהודי יסתור את מעשה הקדוש־ברוך־הוא?]
התשובה לכך היא, ש"סתור" הוא "בן" – תוצאה46 של – "מיכאל, שעשה עצמו מך", שהמשמעות הפנימית היא, שאין מדובר רק47 על מעשה המרגלים, אלא, כביכול, כלפי הקדוש־ברוך־הוא: כדי שתהיה ליהודי בחירה חפשית, עשה הקדוש־ברוך־הוא את עצמו ל"מך", חלש, כביכול, שדיבורו לא יכרית את מעשה האדם – הוא נתן ליהודי את הכח לעשות ח"ו את ההיפך מרצון ה', ואף לסתור את מעשה הקדוש־ברוך־הוא.
י. משמעות השם "נחבי בן ופסי"
ניתן לטעות ולחשוב שהדבר היחיד שיש להיזהר בו בדורות שלאחר הראשונים, לאחר אבותינו, הוא שלא יהא פגם במעשה – ועל כך אומר רבי יוחנן "אף אנו נאמר נחבי בן ופסי, נחבי שהחביא דבריו של הקדוש־ברוך־הוא": גם אצלנו צריך להישלל הענין של "החביא דבריו של הקדוש־ברוך־הוא"48, כיוון שדוקא כך העבודה של המעשה היא כראוי:
"דבריו של הקדוש־ברוך־הוא" – בדבר ה' שמים נעשו, הכוונה היא לדבר ה' המחיה כל נברא (מעשה הקדוש־ברוך־הוא).
הערות
- 44. ראה לקו"ש ח"ה [המתורגם] ע' 134 הערה 3, ח"ו [המתורגם] ע' 70 הערה 46, וש"נ. וראה גם לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 66 ובהנסמן שם.
- 45. ראה ב"ר פמ"ד, כב. ועוד.
- 46. ע"פ המבואר בפנים יומתק זה שבתנחומא פרשתנו (ו') דרש רק "סתור" (שסתרו א־ל מן העולם) ו"נחבי" (שהחביא את דבריו) – ולא "מיכאל" ו"ופסי" [ועד"ז בבמדב"ר (שם, י) דרש רק "סתור" (שסתרו מן העולם)] – כי העיקר בעבודה הוא שלילת "סתור" ו"נחבי", ו"מיכאל" ו"ופסי" הם רק הסיבה כו'.
- 47. כי גם לפי' השני שבפנים קאי גם על פעולת המרגלים, כפשש"מ – כי ע"י ש"סתר מעשיו של הקב"ה" מגלה כח בחירתו לעשות נגד רצונו ית'. ונמצא שכאילו הוא עושה (שונאו של הקב"ה) מך, וכלשון חז"ל (איכ"ר פ"א, לג) "מתישין כח גדול של מעלן"*. וראה ספרי לברכה לג, ה.
- 48. ואי"ז סותר ל"לא עלתה בידינו אלא אחד" – כי (נוסף ע"ז שהעבודה לשלול "החביא כו'" אינה כמו שלילת טעות המרגלים, כדלקמן סעיף יא, הרי) בעבודה זו יש חילוקי מדריגות, ואינה דומה להשלילה ד"סתור כו'" שהיא באופן שווה לכאו"א מישראל בכל הזמנים (לא עלתה כו' אלא אחד), כנ"ל בפנים ס"ט והערה 40. ועפ"ז יומתק מה שבבמדב"ר ות"ב (דלעיל הערה 5) דרש רק "סתור" ולא "נחבי" – כי העיקר מה שנוגע בעבודתנו עתה לכאו"א באופן שווה הוא רק "סתור כו'" (מעשה).
- . וי"ל שלכן ביקש משה אחרי חטא המרגלים דוקא (פרשתנו יד, יז) "ועתה יגדל נא כח אד' גו'", להוסיף כח בגבורה של מעלה (איכ"ר שם) – תמורת "עשה עצמו מך".
בראשית רבה מ״ד:כ״ב - הטקסט מספריא
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר (בראשית טו, יח), רַבִּי יוּדָן וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי וְרַבִּי עֲקִיבָא, חַד אָמַר הָעוֹלָם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ אֲבָל הָעוֹלָם הַבָּא לֹא גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר אֶחָד הָעוֹלָם הַזֶּה וְאֶחָד הָעוֹלָם הַבָּא גִּלָּה לוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, חַד אָמַר עַד הַיּוֹם הַזֶּה גִּלָּה לוֹ, וְאוֹחָרָנָא אָמַר עַד הַיּוֹם הַהוּא גִּלָּה לוֹ. (בראשית טו, יח): לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי וגו', רַב הוּנָא וְרַבִּי דּוֹסְתָּאי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אַף מַאֲמָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי, אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר (תהלים קז, ב): יֹאמְרוּ גְאוּלֵי ה', אֲשֶׁר הוּא גוֹאֲלָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֲשֶׁר גְּאָלָם. אָמַר רַבִּי אָבוּן כִּי פּוֹדֶה ה' אֶת יַעֲקֹב אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא (ירמיה לא, י): כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב. רַבָּנָן אָמְרֵי (זכריה י, ח): אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם. כִּי אֶפְדֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּי פְדִיתִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ (ישעיה ד, ה): וַיִּבְרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיוֹן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וּבָרָא, כְּבָר הִיא בְּרוּאָה וּמְתֻקֶּנֶת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.