117
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
בהעלותך
א. פסח שני – שלושה אופני הגדרה
לגבי הגדרת מהותו של פסח שני יש שלוש דעות1:
א) "רגל בפני עצמו הוא", ב) "תשלומין דראשון הוא (תיקוני לא מתקנין ליה)", ג) "תקנתא דראשון הוא".
ההבדל הנובע להלכה משלוש דעות אלו2, כמוסבר בהרחבה בתשובת רבי אברהם בן הרמב"ם3, הוא:
"רגל בפני עצמו" – כלומר, פסח שני אינו תלוי בחובת פסח ראשון, אלא הוא "חיוב בעצמו כמו שאר הרגלים"4. ולכן, "גר שנתגייר בין שני פסחים וכן קטן שהגדיל... חייב לעשות פסח שני"5. בעוד אשר לפי הדעות שזהו "תשלומין" או "תקנתא" של פסח ראשון, תלויה חובת פסח שני בחובת פסח ראשון, ואדם שאינו חייב בפסח ראשון אינו חייב גם בפסח שני.
"תשלומין דראשון הוא" – כלומר, אדם שלא הקריב פסח ראשון במזיד, עבר בכך מיד על איסור כרת, אך למרות זאת מאפשרת לו התורה
ג "תשלומין" לכך, שעל ידי הקרבת פסח שני תתבטל מעליו חובת כרת6. אבל אם הוא לא הקריב פסח שני, ואפילו בשוגג, נשארת עליו חובת הכרת, על שהזיד בפסח ראשון, כיון שלא היו "תשלומין דראשון"7.
תקנתא דראשון הוא": כאשר אדם אינו מקריב פסח ראשון במזיד, מאפשרת לו התורה מלכתחילה את התקנה להקריב פסח שני בזמן אחר, כך שכל עוד לא עבר המועד של "תקנתא", עדיין לא חלה עליו חובת כרת8. ולכן, אם הוא לא הקריב פסח שני בשוגג, הוא פטור מן הכרת, כי
הערות
- 1. פסחים צג, א.
- 2. ראה בכ"ז פסחים שם ואילך.
- 3. בס' ברכת אברהם ס"ד. ונעתק (בשינוי לשון) בכס"מ הל' ק"פ פ"ה ה"ב.
- 4. ל' ר"א בן הרמב"ם שם. ועד"ז בפרש"י פסחים שם ד"ה חייבין. וראה לקמן בפנים ס"ב.
- 5. פסחים שם.
- 6. כ"ה שיטת ר"א בן הרמב"ם, אבל בפרש"י פסחים שם ד"ה תשלומין: הלכך חייב כרת על הראשון ואפילו עשה את השני*. וראה רמב"ם הל' ק"פ (שם) דגם לדעת רבי (דפסק כותי') חייב כרת רק אם לא הקריב בשני (ואף דבסהמ"צ מ"ע נז כ': "אם הזיד בראשון והקריב בשני הוא חייב לרבי לפי שאין לדעתו תשלומין מן הראשון" – ראה בתשו' ר"א בן הרמב"ם (בס' מעשה נסים ס"ז) דהרמב"ם חזר בו. וראה ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ רס"ג מ"ע נז (רמ, ג. רמג, ד)). הגהות הרר"ח העליר בסהמ"צ שם.
- 7. פסחים שם, ב.
- 8. ראה ר"ח פסחים שם, א: ולעולם אינו חייב אלא על השני.
- . ובאור חדש לפסחים שם כ' דרש"י כתב כן רק לדעת ר"נ ולא לדעת רבי. אבל בצל"ח שם (וראה ביאור הרי"פ פערלא (שם רמ, א)) שרש"י ס"ל כן גם אליבא דרבי. כשתי מצוות12.
משנה תורה, הלכות קרבן פסח ה׳:ב׳ - הטקסט מספריא
כיצד מי ששגג או נאנס ולא הקריב בראשון אם הזיד ולא הקריב בשני חייב כרת ואם שגג או נאנס אף בשני פטור הזיד ולא הקריב בראשון הרי זה מקריב בשני ואם לא הקריב בשני אף על פי ששגג הרי זה חייב כרת שהרי לא הקריב קרבן ה' במועדו והיה מזיד אבל מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון אע"פ שהזיד בשני אינו חייב כרת שכבר נפטר בפסח ראשון מן הכרת:
ספר המצוות, מצוות עשה נ״ז - הטקסט מספריא
היא שצונו לשחוט הפסח השני מי שנמנע ממנו מלשחוט פסח הראשון. והוא אמרו יתעלה בחדש השני בין הערבים יעשו אותו. ובכאן יש למקשה מקום שיקשה עלי למה אתה מונה פסח שני, וזה סותר מה שהקדמת בשרש שביעי באמרך שדין מצוה לא ימנה מצוה בפני עצמו. ידע מקשה קושיא זו שהחכמים חלקו בפסח שני אם יהיה כדין הראשון או יהיה צווי מיוחד ופסקה ההלכה שהוא צווי נאמר בפני עצמו ולפיכך ראוי למנותו בעצמו. ובגמרא (פסחים צ"ג) אמרו חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי ר' נתן אומר חייב כרת על הראשון ופטור על השני ר"ח בן עקביא אומר אף על הראשון אינו חייב אלא אם כן לא עשה השני ושאל התלמוד ואמר במאי קא מיפלגי רבי סבר רגל בפני עצמו הוא ור"נ סבר תשלומין דראשון הוא כו'. הנה כבר בארנו מה שכוננו אליו ושם אמרו הילכך הזיד בזה ובזה כלומר שלא הקריב פסח ראשון ופסח שני בזדון דברי הכל חייב, שגג בזה ובזה דברי הכל פטור, הזיד בראשון ושגג בשני לרבי חייב ולרבי נתן חייב ולר"ח בן עקביא פטור, וכן אם הזיד בראשון והקריב בשני הוא חייב לרבי לפי שאין לדעתו תשלומין מן הראשון (* עי' בספר הי"ד הלכות ק"פ פ"ה שכתב שם הזיד בראשון ה"ז מקריב בשני, והוא היפך ממ"ש כאן:) וההלכה בזה כלו כרבי. וזאת המצוה אין הנשים חייבות בה שכבר התבאר שם שהאשה בשני רשות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בגמרא פסחים. (בהעלותך, קרבן פסח פ"ה):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.