79

ה. "אמור להם" ציווי בלשון מקור

ההסבר לכל האמור הוא: ההכרח של רש"י להסביר ש"אמור" הוא "כמו זכור שמור" נובע מן המילים "אמור להם", ולכן מצטט רש"י את שתי המילים הללו:

אילו היה כתוב "כה תברכו את בני ישראל אמור" ניתן היה לפרש בפשטות, ש"אמור" איננו ציווי, אלא מקור, ומשמעות הפסוק היתה: כך תברכו את בני ישראל באמירת¹⁹ "יברכך...".

אך כיוון שכתוב "אמור להם", הרי זוהי לשון ציווי, כמו "לא יטמא להם" שהוזכר זה עתה, וכדומה.

ואם כך, מתעוררת השאלה: מדוע כתוב "אמור" בלשון מקור (בקמץ) ולא בלשון ציווי (בסגול, או "אמרו")²⁰?

לשון מקור ולשון ציווי לפעולה הם ענינים שונים, כי המקור שולל את ענין הפעולה²¹.

לכן מסביר רש"י, שלמרות ש"אמור להם" הוא ציווי, בכל זאת אפשר להשתמש בלשון מקור (בקמץ) – "כמו זכור שמור": בדיוק כשם שאצל "זכור" ו"שמור"²² הכוונה היא לציווי ובכל זאת משתמשים בלשון מקור, כיוון שמתכוונים לענין תמידי, כפי שמפרש רש"י, כך גם נאמר הציווי "אמור להם" בלשון המקור מפני שברכת כהנים היא ענין תמידי.

ו. ההוכחה משני הביטויים "זכור" ו"שמור"

לפי זה יובן מדוע זקוק רש"י לשתי ההוכחות, הן "זכור" והן "שמור": ההוכחה מ"זכור" בלבד אינה מספקת, כי ב"זכור" מתאים להשתמש מלשון המקור לצורך ציווי, כי הזכירה היא תמידית, כפירוש רש"י "תנו לב לזכור תמיד..." (הכוונה היא לתשומת הלב "לזכור תמיד"²³), וזהו ענין שאינו מוגבל לזמן מסויים, ואילו הציווי "אמור להם" אינו ענין תמידי, אלא בזמנים קבועים בשנה²⁴. ואף אם נאמר שעל־פי פשוטו של מקרא צריכה להיות ברכת כהנים בכל יום, עדיין אין זו תמידיות כמו ב"זכור", לא יותר מפעם אחת²⁵ ביום.